״אליסון את בסדר?״ מייק שאל בדאגה וכרך את ידו סביב כתפיי. אם להודות, לא הייתי בסדר. הייתי מבולבלת. מהרגע הראשון שהם נכנסו בדלת הרגשתי צמרמורת בגוף, הייתי בטוחה שזה הם. אבל עכשיו אני לא בטוחה. עולים לי ספקות; אולי הם רק דומים להם? לא יכול להיות שזה הם? או שיכול להיות? אולי הם הרביצו גם לאולסי? אולי זאת הסיבה שאולסי שותה? כי אמא שלה הייתה אלכוהוליסטית? אולי היא עדיין כזאת?
היו לי מיליון שאלות בראש ואף לא תשובה אחת. מגיל 6 לא ראיתי אותם, אני לא מאמינה שזה הם. רציתי לצעוק, רציתי לצאת מפה אבל נזכרתי במטרה שלשמה באתי - אולסי. יש לה יום הולדת, לכן גם אם ייפול מטאור אני אשאר פה. הנהנתי למייק וניסיתי לשכנע אותו שהכל בסדר - בספק האם הוא מאמין לי. לבסוף הלכתי לכיוונה.
״עדיין כועסת?״ שאלתי במבט ספקני והיא גלגלה עיניים ואז חייכה אליי. ידעתי שהיא כבר לא כועסת עליי.
״איך אפשר?״ אולסי שאלה ואז חיבקה אותי. אחר כך היא הסתובבה להורים שלה, לחשה להם משהו והם הלכו החוצה.
אני לא יודעת למה עשיתי את מה שעשיתי אבל יצאתי אחריהם. מוזר שלא זיהיתי את הקול שלהם בטלפון. אולי כי לא שמעתי אותו הרבה זמן.
״סליחה?״ קראתי בלחש ושניהם הסתובבו מחויכים. האבא לבש חליפה שנראתה יוקרתית ביותר וחייך חיוך עדין. לא החיוך הערמומי שאני זוכרת. האמא לבשה שמלת ערב ולא נראתה שיכורה במיוחד. ידעתי שהם השתנו.
״כן, מי את?״ הם שאלו והחלו לחשוב האם נפגשו איתי פעם או לא?
״אני חברה של אולסי,״ נמנעתי מלהגיד את שמי. העדפתי שלא להגיד אם פתאום יזכרו או משהו, למרות ששניהם היו הורים גרועים שכל יום וכל היום שתו אלכוהול כך שאני בספק אם הם זוכרים שהייתה להם ילדה פעם.
״רציתי להגיד לכם תודה על העזרה.״ האמא חייכה אליי וליטפה את שיערי. נרתעתי מאט אחורה.
״אני מצטערת את פשוט מזכירה לי מישהי.״ היא מלמלה בעצבות וחזרה לעמוד ליד בעלה. גם הוא נראה מעט מדוכא ושניהם החליפו מבטים לוודא ששניהם חושבים אותו דבר.
לא רציתי לשאול מי מחשש שהיא תגיד לי ׳הבת שלי׳. עכשיו היא הרכינה ראש. אני רק חייכתי אליהם, הודיתי להם שוב ופניתי ללכת. אני לא יודעת, שוב למה חזרתי אליהם אבל חזרתי לשם והסתכלתי על שניהם.
״הייתה לכם פעם בת?״ שאלתי ושניהם החליפו מבטים מבולבלים.
״יש לנו את אולסי.״ האבא ענה ואני הנדתי בראשי.
״בת חוץ מאולסי?״ שאלתי והם החליפו מבטים, הפעם מפוחדים. הם לא ידעו איך אני יודעת.
״אולי אולסי סיפרה לה.״ האבא לחש באוזני האמא אבל מספיק כדי שאני אשמע. שניהם כחכחו בגרונם.
YOU ARE READING
Summer love
Teen Fictionאליסון טומפסון היא נערה בגיל ההתבגרות שקצת שונה משאר הנערות בגילה. בעודה בגיל שבע עשרה מעולם לא היה לה חבר ותמיד העדיפה לקרוא ספר בזמנה החופשי. היא איבדה תקווה לגבי אהבה ונשבעה לעצמה שלא תתן לשום בן לשבור לב את הלב. בדיוק אז היא נוסעת לחופשה בקליפור...
