Summer love

פרק 6 - נתפסת

״חכה,״ הרפתי מאחיזתו. הוא, שכבר היה מלפניי, נעצר והסתובב. הוא תקע בי מבט של ׳את-מבינה-כמה-חמור-המצב.׳ אני רק גירדתי בראשי. מצד אחד ליזי בבית, לבד, שיכורה, עכשיו גיליתי שהיא גם מעשנת. אני ממש לא מתכוונת להשאיר אותה לבד. אבל מצד שני יש את אבא שלי. הוא בבית חולים עכשיו ואני אהיה רעה אם אני לא אבדוק מה שלומו. ״ליזי תשאר לבד, והיא לא במצב של להישאר לבד.״

הוא נאנח ושם את ידיו על ראשו.

״תביאי אותה, אני אסיע אותכם, נשים אותה מושב האחורי.״ הוא נכנס לבית שלי ולקח את ליזי עם ידיו. הוא הרים אותה והתקדם מהר כאילו הוא הרים נוצה. אני נעלתי את הבית והלכתי בעבותיו אל האוטו שלו. הייתה לו מאזדה שחורה. השכבנו את ליזי מאחור ואני ישבתי בכיסא שליד הנהג. כלומר ליד מייק. עכשיו הרגשתי את כל הלחץ והחרדה. התחלתי לבכות. זה לא היה בגלל מייק. מייק היה רק תירוץ כדי להוציא את כל התסכול שלי. כל הבכי שהיה ומה שאמרתי לו זה היה רק בשביל להוציא את התסכול שלי על מישהו. מייק היה הקורבן. הוא רק הסיט את מבטו אליי מדי פעם, פותח את הפה כדי להגיד משהו ואז סוגר אותו בחזרה. אחרי שנרגעתי נשמתי עמוק.

״למה התעלמת ממני כל השבוע הזה?״ שאלתי משפילה את מבטי. קולי עוד היה צרוד וצפצפני בגלל הבכי.

״לא התעלמתי ממך.״ הוא אמר ביובש. הערב היה קריר. מייק פתח מעט את חלונו ויכולתי לשמוע את קולה של הרוח. עצמתי עיניים והשענתי את ראשי לאחור. מייק החזיר לי זיכרונות רעים. אני מודעת לזה שנשמעתי תלותית וקצת פתטית. קצת יותר מדי. אבל העובדה שאבא שלי בבית חולים השפיעה עליי יותר מדי.

״אתה שקרן.״ אמרתי בלחש. הוא רק הסתכל עליי די מופתע ממני. את האמת, בכל הערב הזה הייתי אליסון שאני בעצמי לא הכרתי.

״אליסון-״

״אתה שקרן כמו כל הבנים שאומרים - הנה אני כאן בשבילך ואז הם מתעלמים ממך כאילו את כלום. אמרת לי שתעזור לי להסתגל למקום ומצאתי את עצמי לבד כל השבוע.״ אמרתי מסתכלת אל האופק בחוץ. הכל חלף מהר. העצים, הספסלים, הנוף.

״אליסון את לא מבינה-״

״אני מבינה שאתה כמו כולם, כשאתה צריך שאני אבחן לקבוצת כדורגל אתה נחמד ואחרי שהתקבלתי אתה זורק אותי לעזאזל, אתה נצלן ואני לא נשארת פה. אני צריכה לראות את אבא שלי עכשיו!״ אמרתי ויצאתי מהאוטו. היינו בפקק אז הלכתי ברגל. כן, באותו הרגע אני חושבת שחלק מהאלכוהול של ליזי עבר אליי. אני באמת לא יודעת מה חשבתי לעצמי באותו הרגע. אבל לא יכולתי לסבול אותו יותר. הוא בדיוק כמו כולם. תראי אליסון, כל התאהבויות שלך בו ותראי מה בסוף קרה. בגלל זה אסור להתאהב. הלכתי ברגל לבית חולים, לא היה לי כוח לחכות לצאת מהפקק, דאגתי לאבא שלי. כשהגעתי שאלתי את הפקידה איפה נמצא אבא שלי. חדר 315. נכנסתי לחדר בהיסוס. הוא שכב על המיטה, עיניו עצומות. אל היד שלו היה מחובר עירוי והיה לו צינור הנשמה. אמא שלי ישבה לידו, מחזיקה בידו ולא הפסיקה לבכות. שנאתי את עצמי על זה שבזמן שאבא שלי שכב בבית חולים אני הלכתי למסיבת חוף ששיקרתי לגביה.