Summer love

פרק כפול !! (פרק 17+18)

״אבל לא יהיו שומרים ...״ אחד מהם גירד בראשו בחשש, מהסס לגבי דרך פעולתו.

״קראתי לאחרים שיחליפו אתכם, תבואו מהר.״ הוא אמר בקול תקיף ביותר. בזמן שהם הלכו (ומלמלו במרירות כמה שהם שונאים את העבודה הזאת) התקרבנו לכיוון היציאה ומשם ברחנו החוצה. רצנו הכי מהר שיכולנו כי בעוד חמש דקות הם ירדפו אחרינו. ג׳ייק ניסה לרוץ ולהשאיר כמה שיותר חול מאחריו (האדמה הייתה חצץ וחול ואם בועטים באדמה הכל עף על מי שמאחוריך) וכך היה, הם רצו אחרינו ברחוב. חשבנו שהתמזל מזלנו כי היו אנשים שם, אבל זה לא עצר אותם. בזמן שחיכינו לאוטובוס התבאנו מאחורי דוכן פירות והם המשיכו לרוץ במורד הרחוב. אחר כך כולנו יצאנו משם וישבנו בתחנה.

״עבודה יפה מייגל.״ צחקקתי אל מייק בעודנו קמים ממקום המחבוא שלנו.

כולם התעקשו להשאיר אותנו לבד והם הלכו לקנות לנו גלידה, אחרי הטראומה שחווינו סוכר לא יזיק.

״אני מצטער שלא האמנתי לך.״ מייק החזיק את ידי.

״חשבתי שאתה כועס עליי.״ אמרתי מסתכלת למטה.

״ג׳ייק גילה על מרי וסיפר לי.״ הוא חייך ״אבל לפני שזה קרה, ההורים שלך התקשרו אליי כי הם חשבו שנפגשת איתי. נראה לי שאבא שלך מאמין שלא ניפגש יותר אחרי השיחת טלפון הזאת אבל אז הבנתי שאת באמת נחטפת,״ הוא הסתכל לי בעיניים. ״אני מצטער.״

״גם אני.״ חייכתי. ״אולי יש לי עתיד בתור שחקנית, מה שקרה כרגע היה סרט אקשן.״

״החיים הם טלנובלה,״ הוא משך בכתפיו ״איך את ממשיכה את התסריט שלך?״

״מה לגבי מייק ואליסון חוזרים הביתה, בנפרד כדי שאבא של אליסון לא ירצח אותה ואת מייק, אבל מייק לא יכול לחיות עם העובדה לא לראות את אליסון למשך שבע שעות, אז בלילה הוא מתגנב למרפסת שלה ונכנס לחדר שלה?״ דיברתי במהירות שאני בספק אם הוא הבין משהו.

״מי אמר שמייק לא יכול לחיות עם העובדה לא לראות את אליסון למשך שבוע?״ הוא עקץ אותי מסנן בקולו.

״אני כותבת את התסריט, זו החלטה שלי.״ אמרתי בשחצנות מזויפת. שנינו צחקנו והאוטובוס הגיע.

ג׳ייק, מייסון ושרלוט באו במהירות עם הגלידה ועלינו לאוטובוס עדיין סורקים אחרינו את הסביבה ובודקים שהכל נקי. כל הדרך הרגשתי מאושרת. כן, הייתי חטופה לכמה ימים אבל לדעת שחברים שלי הצילו אותי פשוט הציף אותי בתחושות של אושר ושמחה. הייתי מאושרת. לראשונה בחיים שלי הרגשתי שיש לי חברים אמיתיים. שמחתי על החופשה הזאת לא משנה עד כמה סבלתי, היא שינתה אותי לגמרי.

פרק 18: היום הולדת של אולסי

כשחזרתי הביתה ההורים שלי חיבקו אותי כל כך חזק שהרגשתי שהגוף שלי לעולם לא יחזור לצורתו המקורית אחרי כל המחיצות האלו. סיפרתי להם הכל, ואמא לא יכלה להפסיק לבכות, בעוד שאבא פוקד על ליזי להביא לי מים ושוקולד שירגיעו אותי. שניהם פינקו אותי בימים שאחרי החטיפה וזה היה כיף בהתחלה, אבל גם סבלתי מזה. כשרציתי לצאת, הם לא הסכימו לי. עד ששכנעתי אותם שאני הולכת בחבורה גדולה הם אמרו שאני צריכה לחזור הבייתה בתשע וחצי (״ואף פעם אל תלכי לבד!״)