*מומלץ להפעיל בזמן קריאה*
נקודת מבט ג'ונגקוק:
נכנסתי לתוך החדר ומה שראיתי גרם לי לפעור את עיני.
"טאה!!!" צעקתי.
עיני החשיכו כשראיתי אותו.
הוא הרים את מבטו אלי ועיניו נפערו.
הוא עמד לחתוך את עצמו, זה לא קרה, נאנחתי בהקלה.
"ק-קוקי, זה לא אתה, זה סתם הדמיון שלי שוב" הוא אמר, המשיך לנסות לחתוך את עצמו ואני התקדמתי אליו.
"אל תתקרב!!!" הוא צעק ולא הקשבתי.
"טאה שלי, זה אני, אני מבטיח לך" אמרתי והתיישבתי על ברכיי מולו.
"טאה, בבקשה תוריד את זה" אמרתי והתחילו לרדת לי דמעות.
"לא!!! תתרחק ממני, אתה לא תצליח לעצור אותי!!! אני הולך להיות עכשיו עם קוקי שלי, האחד שאני אוהב!!!" הוא צעק עלי.
"טאה שלי, זה אני, זה אני קוקי שלך, אני פה" אמרתי ובכיתי מולו.
"ז-זה לא אתה, א-אתה מת עכשיו, ז-זה לא אתה" הוא אמר לעצמו בשקט ובכה.
בלי שהוא שם לב, תפסתי את מפרק כף ידו, לקחתי ממנו את הזכוכית, זרקתי אותה וחיבקתי אותו.
"לאאאא, תחזיר לי את זה!!! אני רוצה את קוקי!!!" הוא צעק וניסה להתנגד.
חיזקתי את חיבוקי יותר והוא לא הקשיב.
אני אעשה כמו שעשיתי ביום שהיו לו סיוטים.
שחררתי את החיבוק והחזקתי בלחייו עם שתי ידיי.
ניסיתי להסתכל בעיניו, אבל הוא עצם אותם חזק ולא רצה להסתכל עלי.
הנחתי את שפתיי על שפתיו בעדינות.
הוא לא זז, אבל פתח את עיניו והסתכל בעיני וכך גם אני.
התחלתי להזיז את שפתי על שפתיו והוא לא הגיב.
אני מכיר את ההרגשה הזאת.
ההרגשה הזאת שאתה חושב שאם תעשה משהו עם הדמות שהדמיון שלך מצייר, זה יראה מוזר.
אבל בסוף אתה מתייאש, אתה מרגיש שאתה לא מסוגל לא לעשות כלום.
הוא התחיל להזיז את שפתיו על שפתי ועצם את עיניו בדיוק כמוני.
זאת הייתה נשיקה עדינה שלאט לאט נהיית תשוקתית וסוחפת.
שנינו התרוממנו מהרצפה והוא קפץ עלי.
ידיו היו מסביב צווארי ורגליו נכרכו סביב מותני.
שמתי את ידיי על ישבנו כתמיכה שלא יפול.
פתחתי את עיני והסתכלתי לאן אני הולך, סגרתי את הדלת עם רגלי למרות שהיא לא נסגרה כל כך כי שברתי אותה.
YOU ARE READING
הצלת את חיי
Fanfiction[הושלם] ג'ונגקוק בחור בן 27 שיש לו חֶבְרָה בינלאומית מאוד מפורסמת שֶׁיָרַשׁ מאביו בגיל 23 לאחר מותו. שנתיים לאחר שקיבל את החֶבְרָה אימו נפטרה ממחלת הסרטן. הייתה לו בת זוג בשנתיים האלה ויום לאחר שאימו נפטרה היא נפרדה ממנו, מאז חייו השתנו. הוא הפך לסג...
