[הושלם] ג'ונגקוק בחור בן 27 שיש לו חֶבְרָה בינלאומית מאוד מפורסמת שֶׁיָרַשׁ מאביו בגיל 23 לאחר מותו.
שנתיים לאחר שקיבל את החֶבְרָה אימו נפטרה ממחלת הסרטן.
הייתה לו בת זוג בשנתיים האלה ויום לאחר שאימו נפטרה היא נפרדה ממנו, מאז חייו השתנו.
הוא הפך לסג...
ראיתי שקיבלתי שיחה מהוסוק, לא הבנתי למה הוא מתקשר באמצע עבודה, הוא תמיד אומר שהוא לא רוצה להפריע לי, קצת דאגתי אז עניתי.
"כן הוסוק קרה משהו?" שאלתי.
"שלום, ג'ימין?" קול של אישה היה מהצד השני.
"שלום מי את ולמה את מתקשרת מהטלפון של בן הזוג שלי?" הדגשתי את המילים כדי שהיא תבין שהוסוק שלי ורק שלי.
"אני ראיתי שאתה השיחה האחרונה בטלפון שלו אז התקשרתי, אני מדברת מבית החולים, הוסוק עשה תאונה, הוא החליק מהאופנוע שלו ואיבד הכרה, אם אתה רוצה לראות אותו הוא בבית החולים***** " היא אמרה.
לא אמרתי כלום הייתי משותק, 'הוסוק עשה תאונה? הוא הבטיח לי שלא יקרה לו כלום, אני לא מאמין עליו, הוא לא שמר על עצ..', "הלו אתה עדיין שם?" האישה קטעה את מחשבותיי.
"כ-כן, אני מיד ב-בא" גמגמתי מפחד וניתקתי.
ביקשתי מג'ונגקוק, הבוס שלי, לצאת מהעבודה מוקדם והוא שיחרר אותי.
אני הייתי חייב לצאת מהעבודה בשביל הוסוק.
נכנסתי למכונית שלי, היא לא הכי חדשה אבל היא עובדת.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הגעתי לשם תוך 10 דקות.
נכנסתי לבית חולים והלכתי לקבלה. "איפה נמצא החדר של ג'אנג הוסוק?" שאלתי. "חדר מספר 315" היא בדקה וענתה מיד.
פתחתי לאט לאט את הדלת וראיתי אותו, ראיתי אותו שוכב שם מחוסר הכרה, עם שבר ביד ברגל וראשו חבוש, הפנים שלו היו חבולות.
דמעה ירדה מעיני, היה לי קשה לראות אותו במצב כזה, הוא תמיד היה נראה חזק, הוא אף פעם לא רצה להראות את עצמו כחלש.
הוא הבן אדם הכי חייכני שאני מכיר, הוא תמיד משמח אנשים, הוא לא אמור להיות ככה זה לא מגיע לו.
התקרבתי למיטתו, התיישבתי על כיסא שהיה לידו, החזקתי לו את היד והתחלתי לדבר לעצמי בקול עם קצת בכי.
"הוסוקי בבקשה תתעורר, אני צריך אותך לידי, אתה הבן אדם הכי טוב שקיים בעולם המלוכלך הזה, כל זה לא מגיע לך, להיות מחובר לכל מיני מכונות ולהיות מחוסר הכרה" אמרתי.
"איפה הוסוק החייכני הזה שכל הזמן הצחיק אותי עם החיוך הזה, החיוך המושלם הזה" אמרתי לעצמי עם חיוך קטן.
"אתה הבטחת לי שלא יקרה לך כלום, שאתה תשמור על עצמך, אבל אתה לא עמדת בהבטחה שלך, אתה נפגעת למרות שאמרתי לך כמה פעמים להפסיק עם האופנוע, אתה אמרת שכל יהיה בסדר ולא יקרה כלום ואני האמנתי לך" אמרתי.
"אבל בכל זאת, למרות שאתה עדיין מעצבן שלא מקשיב ועושה מה שבראש שלו.." אמרתי עם צחקוק קטן, "אתה עדיין הוסוקי שאני אוהב, אותו הוסוקי עם החיוך המושלם" הוספתי.
"אני אוהב אותך הוסוקי, הכי בעולם" אמרתי, התקרבתי אל פרצופו בעצימת עיניים וחיברתי את שפתינו עם הידיעה שלא יקרה כלום.
לפתע הרגשתי את שפתיו זזות על שפתיי, פערתי את עיני מהבהלה אבל מיד סגרתי אותם, התחלתי להזיז את שפתי גם כן.
השפתיים שלנו זזו בתאום מושלם כאילו נוצרו אלו בשביל אלו, הנשיקה הייתה נשיקה עדינה, נשיקה עם חום ואהבה.
לאחר 2 דקות התנתקנו מחוסר אוויר. "גם אני אוהב אותך צ'ים צ'ים, הכי בעולם", הוא אמר עם קול קצת צרוד וחיוך, חייכתי אליו בחזרה.
"מתי התעוררת?" שאלתי. "בערך מהקטע של 'הוסוקי בבקשה תתעורר' " הוא אמר והסמקתי.
"אני אלך לקרוא לרופא אני כבר חוזר" אמרתי במהירות והלכתי מבלי לחכות לתגובה, לא רציתי שיראה אותי מסמיק זה מביך.
נקודת מבט הוסוק:
(לאחר ששמע את מה שג'ימין אמר)
"מתי התעוררת?" הוא שאל אותי. "בערך מהקטע של 'הוסוקי בבקשה תעורר' " אמרתי וראיתי אותו מסמיק.
'הוא כזה חמוד שהוא מסמיק, הוא נראה כזה חמוד ותמים' חשבתי לעצמי עם חיוך.
" אני אלך לקרוא לרופא אני כבר חוזר" הוא אמר במהירות והלך מבלי לחכות לתשובה שלי.
'אני חושב שזה בגלל שהוא לא רצה שאני אראה אותו מסמיק, כזה מתוקי' חשבתי.
'הוא כל הזמן דואג לי, אני לא יכול עם החמידות הזאת, אני חייב לעשות משהו בשבילו שיראה את כל האהבה שלי אליו' חשבתי לעצמי.
