פרק 15 - סיפורו של יונגי

1.6K 129 42
                                    

*הודעה חשובה בסוף*

נקודת מבט כללית (אחרי שטאהיונג וג'ונגקוק יצאו):

"אתה רוצה להסביר לי, למה בשם חדי הקרן מפליצי הנצנצים הוא יצא ככה מהחדר?" ג'ימין שאל ברצינות והוסוק צחקק מהחמידות שלו.

"אתה רציני שאמרת את זה עכשיו?" יונגי שאל באדישות אבל עדיין קצת בהלם.

"אל תתחמק ותענה לי" ג'ימין ניסה להראות כועס אבל זה לא הצליח לו, הוא היה נראה חמוד מדי.

"אתה מכיר את טאהיונג?" ג'ימין שאל.

"כן..." יונגי נאנח.

"איך? מתי? למה? האם? מדוע? איפה? מי? מה? מו?" ג'ימין הציף אותו בשאלות ואז זרם איתם.

"לא הבנתי, עכשיו מקואלה הפכת לפרה?" יונגי שאל בציניות.

"לא תודה, אני מעדיף להישאר קואלה" ג'ימין אמר וצחקק.

"עכשיו תענה לי" הוא אמר ופניו הרצינו בשניות.

נאמג'ון, ג'ין הוסוק וג'יניונג פחדו מהשינוי הפתאומי.

"איך אתה מכיר אותו?" הוא שאל שוב.

"היינו החברים הכי טובים" יונגי התחיל לספר.

"ההורים שלו נרצחו כשהוא היה בן חמש והעבירו אותו מדייגו, איפה שהוא גר פעם בבית הוריו, לדודה שלו בסיאול.

ברגע שהוא הגיע לפה ישר התחברתי אליו" ג'ימין והוסוק הסתכלו עליו בהלם.

"אני יודע, זה מוזר, אני לא נקשר לאחרים מהר, אבל עם טאהיונג זה היה התחברות שלא חשבתי שתהיה, הוא היה כמו אח קטן בשבילי.

בקיצור שמונה שנים אחר כך הייתי בן 18 וטאהיונג 13, ההורים שלי גילו שדודה שלו מתעללת בו והיא לא מרשה לו ללכת לבית ספר, במקום לחשוב כמו בוגרים ולעזור לו הם החליטו שאני אתרחק ממנו.

הם פחדו שאני אדרדר כמוהו ושדודה שלו תתעלל בי גם.

ניסיתי לשכנע אותם להישאר, אבל הם רצו שאני אעבור עיר איתם.

הם איימו עלי שאם אני אלך אליו, הם יפגעו בו.

הם שיקרו לי, אנחנו לא עברנו עיר, נשארנו באותה עיר רק עברנו דירה לקצה השני של העיר.

הם חשבו שאני עדיין לא מספק גדול ולא נתנו לי לעבור דירה לבד.

באותה שנה הייתי כל כך עצבני על ההורים שלי שלקחתי את המכונית ונסעתי לקצה השני של העיר.

לא הייתי מסוגל ללכת אליו, פחדתי שיפגעו בו, גם ככה הוא סבל מספיק.

הגעתי לבית קפה והזמנתי לשתות, שילמתי למוכר ומסתבר שהיה חסר לי שקל.

רבתי איתו על זה עד שמישהו בא ושילם עלי הכל.

זה היה ג'ונגקוק" הוא אמר.

הצלת את חייWhere stories live. Discover now