I Need Somebody | Jaepil

16

החבורה שניסתה לאנוס את ג׳אהיונג עזבו אותו והלכו משם, לאחר מכן הנער שהגן עליו הגיע והביט בעיניו עם דמעות, ג׳אהיונג פתח את עיניו וראה שזה וואנפיל.
אדום השיער ישר עזר לג׳אהיונג להתלבש, הוא עדיין היה בשוק ממה שקרה, הוא נאנס, והיחיד שהציל אותו זה היה וואנפיל, אחרי כל מה שקרה ביניהם הוא עדיין חוזר ועוזר לו.
״אני יודע שסליחה לא תעזור, כל זה קרה בגללי, אבל אני בכל זאת אתנצל, אני באמת מצטער, הפעם אני באמת מתכוון לזה, אני כל כך מצטער, אני מצטער על מה שאמרתי לך בכל הפעמים שכעסתי.״ אדום השיער קירב אליו את הנער שלא הצליח לצאת מהשוק, הוא פשוט לא הגיב, הוא רק הסתכל על וואנפיל, הוא רעד מפחד, הוא פחד שהחבורה הזאת תחזור והם יצליחו לקחת אותו מוואנפיל.
הוא הרים את כחול השיער על גבו, הוא לא יתן לו ללכת לבד, הוא עבר דבר טראומתי.
״תחזיק אותי חזק, אני לא רוצה שתיפול.״ אדום השיער וביקש והוא חיזק את אחיזתו, דמעות עדיין ירדו מעיניו, הוא לא מפסיק לפחד, הוא לא יכול להפסיק, הוא רק עכשיו מבין את הסיכון שלקח.
בהתחלה זה לא עניין אותו, הוא לא חשב שזה באמת יקרה לו, אבל עכשיו הוא מבין שזה המעשה הכי מטומטם שעשה, הוא לא היה צריך לעזוב את המוסד.

״בבקשה תוריד אותי.״ ג׳אהיונג ביקש ואדום השיער לא הבין למה, אבל הוא הוריד אותו בכל זאת, הוא לא רוצה שהוא יכעס עליו.
הוא עדיין פחד אז הוא נשאר קרוב לוואנפיל, הוא החזיק את ידו, הוא לא רצה להתרחק ממנו, הם המשיכו ללכת, וואנפיל לוקח אותו לבית שלו, הוא לא יכול להחזיר אותו למוסד.
״ג׳אהיונג!״ שניהם הסתובבו וראו את את שלושת הנערים שעד עכשיו חיפשו את ג׳אהיונג, הוא כל כך פחד והוא פשוט נעמד מאחורי וואנפיל, הוא ידע שאין לו ממה לפחד, אבל הוא לא יכל שלא לפחד, כל דבר הפחיד אותו כרגע חוץ מוואנפיל.
הם לא הבינו מה קרה לו, הם לא יכולים לדעת מה קרה לו, וכמובן שהם לא הולכים לדעת על זה, הם לא יכולים לדעת על זה, הם לא צריכים לדעת מזה.
״ג׳אהיונג קצת.. מפחד עכשיו, אני לוקח אותו לבית שלי, כמו שביקשתי ממכם מקודם, תחזרו למוסד ואתה סאנגג׳ין תחזור לבית שלך, תודה שעזרתם.״ אדום השיער חייך אליהם ולאחר מכן הביט בג׳אהיונג, הוא ראה את התיק שהיה על גבו ולקח אותו ממנו והם המשיכו ללכת, ג׳אהיונג לא עזב את ידו של וואנפיל לשניה, הוא הרגיש מוגן כשהוא היה איתו.

וואנפיל רצה לחבק אותו ולנשק אותו, להגיד לו שהוא אוהב אותו, אבל זה לא היה הזמן, הוא צריך לחכות עד שירגע וירגיש יותר טוב, הוא עדיין לא מפסיק לפחד, הוא צריך זמן.
שניהם נכנסו אל תוך ביתו של וואנפיל וג׳אהיונג היה כל כך מופתע מהגודל של הבית, הוא ידע שהוא עשיר, אבל הוא לא חשב שעד כדי כך.
אדום השיער הוביל את ג׳אהיונג לאחד החדרים והם נכנסו, הם הלכו לכיוון המיטה ושניהם התיישבו, הם לא ידעו על מה לדבר, אבל זה תמיד ככה, או שהם רבים או שהם פשוט מסתכלים אחד על השני ולא מדברים.
וואנפיל התקרב אל ג׳אהיונג וחיבק אותו, הוא כל כך רצה לחבק אותו, זה הרגיש הדבר הנכון באותו רגע, ג׳אהיונג לא יכל להתנגד לזה, הוא רצה את זה.
״ת-תודה, אני... מ-מצטער על זה ש-שברחתי.״ כחול השיער חיבק אותו יותר חזק, הקול שלו רעד, הוא לא יכל להגיד דבר בלי לגמגם, אבל בזכות וואנפיל הוא פחות פחד.
דמעות ירדו מעיניו של ג׳אהיונג שוב פעם, הוא שמח מזה שוואנפיל שוב פעם נחמד, אבל הוא עדיין חושב שברגע שכל זה יגמר ושהוא ירגיש יותר טוב, וואנפיל יחזור להיות אותו וואנפיל שהיה לפני, אבל הוא לא יודע שזה לא יקרה, הוא לא יודע על הרגשות של וואנפיל.
״אתה תהיה עוד פעם רע אלי כשאני ארגיש יותר טוב?״ כחול השיער שאל וקיווה שהוא לא יהיה רע, הוא שמח להיות איתו עכשיו, כשהוא לא פוגע בו, הוא רוצה שהזמן יעצר ושהם ישארו באותו רגע למשך הרבה זמן, כשהם מחבקים אחד את השני, בלי ריבים.
״אני בחיים לא אהיה רע אלייך, אפילו לא לשניה אחת.״ וואנפיל ליטף את שיערו של ג׳אהיונג וחייך, הוא עדיין לא יכול להגיד לו שהוא אוהב אותו, אבל הוא יכול להיות איתו עכשיו, הוא אוהב שזה מתקדם לאט ולא מהר, הוא לא יכול פשוט להגיד לו שהוא אוהב אותו, זה קשה ממש בשבילו.

זאת פעם ראשונה שהוא מפתח רגשות למישהו, זה מוזר לו, בהתחלה הוא כל כך שנא את עצמו על זה, אבל הוא גרם לג׳אהיונג לחשוב שהוא שונא אותו.
״ג׳אהיונג.״ אדום השיער קרא בשמו של הנער שחיבק אותו, הוא לא יודע מה להגיד לו, הוא חושב על להגיד לו שהוא אוהב אותו, אבל הוא לא יכול.
ג׳אהיונג הביט בו וחיכה שידבר, אבל הוא חשב, הוא לא באמת ידע מה להגיד, הוא רק קרא בשמו.
״מה?״ כחול השיער שאל, אבל הוא ראה שהוא לא מדבר, משהו שלא מתאים לוואנפיל, בדרך כלל ג׳אהיונג הוא השתקן, אבל עכשיו וואנפיל הוא זה ששותק ולא אומר דבר.
ג׳אהיונג צחקק, זה די מצחיק אותו שוואנפיל הפעם הוא זה שלא מדבר, תמיד יש לו מה להגיד ורק עכשיו לא היה לו דבר להגיד.
״אז, אני או- אני יכול לקרוא לך ג׳אה?״ אדום השיער בא להגיד לג׳אהיונג שהוא אוהב אותו, אבל הוא לא יכל, אז הוא פשוט שאל אותו אם הוא יכול לקרוא לו ג׳אה.
ג׳אהיונג הנהן, הוא דווקא רצה שוואנפיל יקרא לו ג׳אה, הוא מעדיף את הכינוי הזה מהשם שלו, זה פשוט קיצור של השם שלו, אבל הוא אוהב את זה.
״אתה כנראה רוצה לישון, אני אלך לחדר שלי, אז... לילה טוב ג׳אה.״ וואנפיל קם מהמיטה וחייך אל הנער, אבל ג׳אהיונג לא רצה להיות לבד, הוא רצה שוואנפיל ישאר איתו, אז הוא קם אחריו והחזיק את ידו.
הוא עדיין קצת מפחד, הוא יודע שאין לו ממה לפחד כי הוא בבית של וואנפיל, אבל הוא עדיין מפחד, כשהוא עם וואנפיל הוא מרגיש שהוא שומר עליו.
״א-אני לא רוצה להיות לבד.״ כחול השיער אמר, הוא חושב שוואנפיל בטח יגיד שהוא רוצה לישון ושיעזוב אותו, אך זה לא יקרה, הוא רק הסתכל עליו, הוא לא צריך להשאיר אותו לבד עכשיו.
שני הנערים חזרו אל המיטה ושכבו אחד מול השני, זה לא הפריע להם, לא הייתה להם בעיה לישון ביחד, שניהם אוהבים אחד את השני, אבל רק וואנפיל יודע את זה, הוא יודע שהוא יצטרך לספר לג׳אהיונג בימים הקרובים, אבל הוא לא יודע איך.
״אני אוהב אותך.״ וואנפיל היה שקוע במחשבות ולפתע הוא שמע את ג׳אהיונג אומר לו שהוא אוהב אותו, הוא כל כך שמח שהחדר חשוך באותו הרגע, ג׳אהיונג לא יכול לראות שהוא מסמיק מזה.

———
מחר פרק אחרון מתרגשים?:)