I Need Somebody | Jaepil

14

ג׳אהיונג עמד באותו מקום והם עדיין לא נתנו לו לעבור, אבל אז הוא פשוט דחף את בריאן והמשיך ללכת, אף אחד לא יכול לעצור אותו, הוא לא נשאר במוסד וזה סופי.
״תעצור, אתה עושה טעות, אתה לא יכול להיות בחוץ בלילה! זה בשביל הבטיחות שלך.״ דוון דיבר לראשונה, הוא לא ממש מדבר, הוא די שתקן, הוא מדבר מלא כשהוא ובריאן לבד, אבל כשהוא בחברת אנשים הוא לא ממש מדבר.
כחול השיער הסתובב והסתכל על דוון, בטיחות? מה כבר יכול לקרות לו? לא יכול לקרות לו דבר, אבל להיות מחוץ למוסד בלילה זה באמת די מסוכן, יש הרבה אנשים מטרידים שאף אחד לא רוצה להתקל בהם כי הם בדרך כלל מגיעים בחבורות.
אם אתה נופל לאחת מהחבורות האלה, הסיכוים שלא תאנס אפסיים, הם תמיד בערך חמישה אנשים על אדם אחד, אבל ג׳אהיונג לא חשב על זה, והוא לא מכיר אותם, אז במקום להקשיב הוא פשוט המשיך ללכת, הוא לא רוצה להשאר במוסד.
דוון רץ אחריו וניסה לעצור אותו, הוא יודע שזה יקרה לו, כמה ימים אחרי שהוריו העיפו אותו מהבית הוא נתקל בחבורה כזאת ונאנס, היחיד שיודע על זה, זה בריאן.
הוא לא סיפר את זה לאף אחד חוץ מבריאן, הוא לא מסתיר מבריאן דבר, בריאן היה היחיד שהקשיב לו ועזר לו ברגעים הקשים, הם ביחד כבר שנתיים והם עוזרים אחד לשני ברגעים קשים.

״אני יודע שזה יקרה, תפסיק לנסות ללכת, בבוסאן יש מלא אנסים, אתה באמת רוצה להאנס או שאתה פשוט לא חושב בהגיון עכשיו?״ דוון שאל וכחול השיער הביט בו, הוא צריך להקשיב לו או שפשוט ללכת? אם הוא הולך הוא לוקח את הסיכון שהוא יאנס, אם הוא נשאר הוא יצטרך לראות את וואנפיל, הוא כנראה ירד עליו או שהוא יתעלם ממנו.
הוא מעדיף ללכת, הוא לא רוצה לראות את וואנפיל בכלל, אפילו לא לשניה, ברגע שהוא יראה אותו הוא ישר ישכח את הכל ויזכר כמה הוא אוהב אותו, הוא לא רוצה שזה יקרה.
ג׳אהיונג החליט, הוא עוזב וזה סופי, הוא לא רוצה להיות באותו מקום שוואנפיל נמצא, הוא לוקח את הסיכון, באותו רגע כלום לא עניין אותו חוץ מזה שהוא לא רוצה לראות את וואנפיל.
״תודה שאתם מנסים לגרום לי להשאר, אבל זה לא יעזור, אני החלטתי, אני לא רוצה להשאר פה, לא כשהוא נמצא פה.״ כחול השיער הסתכל על שניהם בפעם האחרונה ויצא מהמוסד, הוא עדיין לא מבין למה הוא צריך לקחת את הסיכון הזה רק כדי לא לראות את וואנפיל, אבל זה לא עניין אותו.

-

עוד יום במוסד המוזר, עוד יום שהוא צריך לראות את פרצופו של ג׳אהיונג, עוד יום שהוא צריך לסבול בין כל הנערים המוזרים, אך מה שהוא לא יודע זה שאת ג׳אהיונג הוא לא יראה.
״אתה מרוצה?! הוא יכול פאקינג להאנס בגללך!״ הבלונדיני נעמד מול וואנפיל והביט בעיניו, הוא לא מכיר את ג׳אהיונג, אבל הוא דואג לו, הוא לא יכול שלא לדאוג לו, הוא יצא מהמוסד באמצע הלילה, ועכשיו אף אחד לא יודע איפה הוא בכלל.
אדום השיער לא הבין על מה הוא מדבר או על מי הוא מדבר, הוא לא מבין מה הוא קשור, אז הוא פשוט גלגל את עיניו והלך משם, הוא התעלם ממה שהוא אמר, לא אכפת לו מהשטויות שהוא אומר.
״אתה חושב שזה צחוק?! החבר הזה שלך עם השיער הכחול עזב את המוסד באמצע הלילה! הוא אמר שזה בגללך! הוא לקח את הסיכון שהוא יאנס רק כדי לא לראות אותך!״ דוון צעק, הוא יודע לצעוק כשצריך, למרות שזה בקושי קורה, אבל כשזה מגיע לאונס, הוא לא נשאר אדיש, הוא לא ישב בשקט בזמן שג׳אהיונג יכול להאנס.
אדום השיער נעצר והסתובב, לא מבין מה קורה, הוא לא מבין שג׳אהיונג לא במוסד ושהוא עזב באמצע הלילה, הוא עזב בגללו, הוא סיכן את עצמו רק בגלל שהוא לא רוצה לראות את וואנפיל.

״על מה אתה מדבר?״ אדום השיער עדיין לא ממש הבין, הוא ציפה ליום רגיל, בו הוא רואה ג׳אהיונג יושב באותו מקום שהוא יושב בו תמיד, אבל כשהוא הסתכל לכיוון המקום הזה, לא היה שם אף אחד.
הוא התחיל קצת להלחץ, הוא מתחיל להבין שהוא לא במוסד, הוא עזב בגללו, באמצע הלילה, עיניו התרחבו שהבין את זה, הוא לא ידע מה לעשות או מאיפה הוא מתחיל לחפש אותו.
״שיט, אני, א-אני.. חייב ללכת, אני אחפש אותו.״ וואנפיל רץ לחדרו של ג׳אהיונג, הוא רצה לבדוק אם הוא השאיר משהו, הוא חייב להשאיר משהו, אם הוא באמת עזב בגללו, הוא ממש נפגע ממה שהוא אמר, וואנפיל לא התכוון לפגוע בו, הוא רק קינא.
אדום השיער נכנס אל החדר וראה פתק על השולחן, הוא לקח את הפתק וקרא אותו, ׳אני עוזב, בבקשה אל תנסה לחפש אותי, לא שזה יעניין אותך.׳ הוא קרא את הפתק כמה פעמים כדי לראות שהוא קרא נכון, ג׳אהיונג באמת עזב בגללו.
אדום השיער יצא מהחדר בריצה, היחיד שיכול לעזור לו זה סאנגג׳ין, הוא היחיד שמכיר אותו הכי טוב, אולי הוא יודע לאן הוא הלך, אתמול הוא אמר לו שהוא יעשה משהו, אבל הוא פשוט התעלם מזה כי הוא לא האמין שהוא יכול לעשות משהו.
אדום השיער עצר מונית ונכנס אליה, הוא אמר לו את הכתובת של הבית של סאנגג׳ין, הוא חייב להגיע אליו כמה שיותר מהר, לפני שיקרה משהו לג׳אהיונג.

ברגע שהוא הגיע לביתו של סאנגג׳ין הוא הוציא מכיסו שטר של 50,000 וון, הוא ידע שזה יותר מידי, אבל זה לא עניין אותו, זה כלום בשבילו.
״אתה לא צריך עודף?״ נהג המונית שאל כשראה את וואנפיל יוצא מהמונית בלי לקחת את העודף.
״תשמור את העודף לעצמך.״ וואנפיל אמר ויצא מהמונית, הוא רץ אל פתח ביתו של סאנגג׳ין וצלצל בדלת וגם דפק, הוא היה כל כך לחוץ, הוא רק רצה למצוא את ג׳אהיונג.
הדלת נפתחה וזה היה סאנגג׳ין, הוא הביט בוואנפיל ושם לב שהוא נראה ממש לחוץ, אבל הוא לא מבין מה קרה, הוא פתח את הדלת כדי שיכנס, אך וואנפיל נשאר במקום.
״אתה צדקת, אני טעיתי, אוקיי?!״ אדום השיער צעק וסאנגג׳ין לא הבין על מה הוא מדבר, הוא לא יכול להיות ספציפי, הוא יודע שהוא צריך להסביר לו מה קרה, אבל אין זמן, הוא חייב למצוא את ג׳אהיונג.
״על מה לעזאזל אתה מדבר?״ חברו שאל, בהחלט לא מבין שהוא צדק בזה שג׳אהיונג אכן עשה משהו, הוא ברח בגלל וואנפיל ועכשיו הוא נמצא בסכנה, אבל וואנפיל לא אמר את זה.
הוא לא יודע איך להגיד את זה, הוא לא יודע איך סאנגג׳ין יגיב, אבל הוא הראשון שצריך לדעת, זה לא מה שיעזור למצוא את ג׳אהיונג, אך הוא חייב לשמוע את זה, זה יגרום לו להבין שכל מה שקרה זאת טעות מטומטמת שגרמה לג׳אהיונג להיות בסכנה.
״אתה צדקת, אני ניסיתי להתעלם מהרגשות שלי, אני הדחקתי אותם, הכחשתי, אמרתי שאני אוהב בנות, אני אף פעם לא אהבתי בנות, אני לא ידעתי איזה מין אני אוהב.
תמיד ידעתי שיש בי חלק שאוהב בנים, התעלמתי מזה, ניסיתי לשכוח את זה, השגתי סטוצים עם בנות רק כדי לגרום לכולם לחשוב שאני אוהב בנות.
אבל לא, אני לא אוהב בנות, בחיים לא אהבתי בנות, אני אוהב בנים, ואני אוהב מישהו, והמישהו הזה זה פאקינג ג׳אהיונג!״

———
אמא די אני רצינית, ריגשתי את עצמי!😹

דרך אגב, 50,000 וון זה 167.52₪
אבל היי, וואנפיל עשיר, יש לו מלא כסף😹