I Need Somebody | Jaepil

5

הנער בעל השיער הכחול ישב במיטתו ובכה, הוא תמיד בוכה כשהוא לבד, הוא לא אוהב לבכות ליד אנשים, לפעמים זה לא מצליח והוא מתחיל לבכות, אך זה לא תמיד קורה, אבל כשדיבר עם וואנפיל היה לו צורך לבכות, הוא רצה לבכות, הוא לא יודע למה דווקא מול בן אדם זר, אבל זה קרה והוא לא יכול לשנות את זה.
ג׳אהיונג מתגעגע לאימו, הוא באמת אוהב אותה, הוא ידע שהיא תעיף אותו מהבית ברגע שיגלה לה שהוא הומו, אבל הוא לא יכול להמשיך לשקר לה ולהמשיך בחייו כאילו כלום, אי אפשר להסתיר דבר כזה כל החיים, זאת הנטייה המינית שלו ואין לו מה לעשות עם זה, הוא נמשך לבנים ולא לבנות, לא קרה שום דבר, הוא לא ימות בגלל זה.
הנער שכב על גבו וכבר לא היו לו דמעות, מרוב שהוא לא הפסיק לבכות, כבר אין לו דמעות, הוא חושב שזה פתטי, הוא חושב שהוא פתטי רק בגלל שהוא בוכה מלא.
הוא שנא את זה שהוא ממש רגיש ושהוא בוכה מכל שטות שאומרים לו, הוא רצה להיות בן אדם עם ביטחון גבוה, שאנשים יאהבו אותו, שלא יעיפו אותו מהבית בגלל נטייתו המינית, הוא רצה לחיות חיים נורמליים, כמו כל בן אדם בעולם הזה.

הרבה פעמים הנער חשב על לגמור את חייו, אבל הוא לא עשה זאת בגלל שזאת לא דרך לברוח מהכל, הוא לא יכול פשוט לברוח מכל הבעיות שלו, הוא צריך להתמודד עם כל הקשיים כי הוא יודע שהוא בסוף יעבור את הכל, הוא ימצא מישהו שהוא יאהב ומישהו שיאהב אותו וכל הסיוט הזה יגמר.
נשמעו כמה דפיקות בדלת וג׳אהיונג נאנח, מי מפריע לו עכשיו..? למי אכפת ממנו? או שמישהו בא לבקש ממנו משהו, כמובן שלאף אחד לא אכפת ממנו או שהוא רק חושב שלאף אחד לא אכפת ממנו?
הנער פתח את הדלת וראה את וואנפיל מולו, שוב פעם הוא בא כדי להציק לו? הוא לא הבין כבר שג׳אהיונג לא מעוניין לדבר איתו?
״אני מצטער שאני מפריע לך, אפשר להכנס?״ אדום השיער שאל והוא הנהן, איזה עוד ברירה יש לו? לטרוק לו את הדלת בפנים? הוא לא בן אדם כזה, הוא לא רע, הוא בסך הכל בן אדם סגור שמתקשה עם החיים.

הנער הצעיר התיישב על הכיסא שהיה ממוקם מול מיטתו של ג׳אהיונג והביט בו, הוא היה נראה ממש עצוב, כמו הפעם הקודמת כשהם נפגשו לראשונה.
אדום השיער רוצה לגרום לו לחייך, הוא באמת לא רוצה שהוא יהיה עצוב, ג׳אהיונג הוא הבן אדם הראשון שוואנפיל באמת רוצה לעזור לו, הוא אף פעם לא רצה לעזור לאף אחד, הוא רגיל שעושים לו הכל, המשרתות מנקות את הבית, יש שפית שמכינה לו אוכל, יש לו בית גדול ולג׳אהיונג... אין שום דבר מזה.
״איך אתה מרגיש היום?״ וואנפיל שאל אך הנער לא ענה, הוא לא אוהב לשתף אנשים באיך הוא מרגיש או איך עבר עליו היום, הוא מרגיש שהם שואלים את זה מתוך מחויבות למשהו, ווואנפיל עושה את זה מתוך מחויבות.
כחול השיער התיישב על המיטה והשפיל את מבטו כמו כמו תמיד, קשה לו ליצור קשר עין עם אנשים, זה תמיד היה לו קשה, גם לפני שהכל הסתבך ואימו העיפה אותו מביתו, הוא פשוט לא יכול ליצור קשר עין עם אנשים ואם זה יקרה, זה יהיה רק אם זה יהיה מישהו שהוא יהיה איתו בזוגיות, כמובן אחרי שהוא ירגיש בנוח.