I Need Somebody | Jaepil

15

⚠️תוכן מיני⚠️

סאנגג׳ין הביט בוואנפיל, בשוק מזה שהוא אמר את זה, הוא התוודה הרגע בפני החבר הכי טוב שלו שהוא אוהב את ג׳אהיונג, זה משהו שהוא לא חשב שהוא יודה בזה אי פעם.
אבל את הדבר הכי חשוב הוא לא אמר, הוא לא אמר לו שג׳אה עזב את המוסד בגללו ושהוא נמצא בסכנה.
״זה לא הדבר החשוב שרציתי לספר לך, הוא עזב את המוסד, הוא נמצא בסכנה בגללי! יכולים לפגוע בו! הוא יכול להאנס! בבקשה תעזור לי לחפש אותו!״ וואנפיל המשיך לצעוק אך לאחר מכן הוא פשוט הסתובב והתחיל ללכת, הוא חשב מאיפה להתחיל לחפש אותו, בוסאן זו עיר גדולה, הוא יכול להיות בכל מקום, אבל איפה אפשר לחפש אותו בכלל? איך מחפשים בן אדם בעיר כזאת גדולה?
סאנגג׳ין יצא מביתו והלך אחרי וואנפיל, שניהם לא ידעו לאן ג׳אהיונג יכל ללכת, הם יודעים שהמקום היחיד שהיה לג׳אהיונג ללכת היה המוסד, אבל עכשיו, כשהוא ברח משם, אי אפשר לדעת לאן הוא יכול ללכת.
״אולי נלך לבית שלו? יכול להיות שהוא חזר הביתה, אולי אמא שלו התחרטה על מה שעשתה.״ סאנגג׳ין הציע, אבל זה רעיון לא טוב, גם אם היא הייתה מתחרטת על זה שהיא העיפה אותו מהבית, הוא לא היה חוזר לבית, הוא לא רוצה לחזור לשם.

וואנפיל המשיך ללכת, הוא נכנס לכל רחוב שראה, אבל הסיכוים למצוא אותו ככה אפסיים, הוא צריך עוד אנשים שיחפשו אותו, הוא לא יכול לחפש אותו לבד, הוא כנראה מחפש מקום להיות בו, הוא לא ישאר באיתו מקום כל הזמן.
״תקשיב תלך למוסד, תחפש שני נערים, בריאן ודוון, הם יודעים שג׳אהיונג ברח, הם ניסו לעצור אותו, אבל הוא לא הקשיב להם, תגיד להם שיעזרו לנו לחפש אותו.״ אדום השיער ביקש וסאנגג׳ין הנהן והלך משם, עכשיו וואנפיל לבד, הוא חייב להיות ערני, ג׳אהיונג יכול להיות בכל מקום, הוא יכול לראות את וואנפיל לפני ולהתחבא.
במשך שעות הוא חיפש אותו, באיזשהו שלב כל הנערים נתקלו אחד בשני, וואנפיל היה לבד אבל השאר היו ביחד.
״לא מצאת את ג׳אהיונג?״ סאנגג׳ין שאל והוא עשה לא עם הראש, הוא כל כך רוצה למצוא אותו, הוא רוצה להתנצל בפניו ופשוט לנשק אותו, הוא לא הבין למה הוא היה צריך לשקר לעצמו במשך הרבה זמן, הוא באמת ניסה להכריח את עצמו לאהוב בנות, אבל זה לא עזר.
עכשיו הוא מבין שזה הדבר הכי מפגר שהוא עשה, השקר הזה גרם לבן אדם שהוא אוהב להיות בסכנה, ג׳אהיונג בטוח לא ירצה להיות איתו או לראות אותו אחרי מה שקרה, הוא כנראה הרס את ההזדמנות שלו.
היו לו מלא הזדמנויות, כל כך הרבה הזדמנויות להגיד לג׳אהיונג שהוא אוהב אותו, אבל הוא בעצמו לא הבין אם הוא אוהב אותו, אז במקום לעשות משהו נחמד או להגיד שהוא צריך קצת זמן, הוא פשוט פגע בו.
״וואנפיל אל תדאג, אנחנו נמצא אותו, הוא חייב להיות בבוסאן, אנחנו נחפש עד שנמצא אותו.״ בריאן אמר ולאחר מכן וואנפיל הלך, הוא צריך להמשיך לחפש אותו עד שימצא אותו, אבל מתחיל להחשיך, אז הוא חזר אל הנערים.
״אל תשארו בחוץ בגללי, סאנגג׳ין תחזור הביתה, דוון ובריאן תחזרו למוסד, תודה על זה שניסיתם למצוא אותו.״ וואנפיל אמר במהירות ולאחר מכן הלך משם שוב פעם, הוא חייב למצוא את ג׳אהיונג לפני שיקרה לו משהו, אסור לו להפסיק לשניה לחפש אותו, הוא חייב לחפש אותו עד שימצא אותו.

ג׳אהיונג הלך ממקום למקום, הוא חיפש מקום להיות בו, הוא היה כל כך עייף, הוא מרגיש שוב פעם את מה שהרגיש לפני שנה, כשאימו העיפה אותו מהבית לאחר שהוא יצא מהארון.
הוא הגיע לפארק שבו ראה את וואנפיל וסאנגג׳ין, כשוואנפיל אמר את מה שגרם לו בעצם לעזוב, במשך יום שלם הוא היה בחוץ, הלך ממקום למקום כדי שלא יוכלו למצוא אותו, והוא עדיין חוזר לאותו מקום שוואנפיל מכיר.
הוא מתגעגע אליו, הוא כל כך רוצה לראות אותו, אבל הוא חושב שוואנפיל שונא אותו ושהוא לא רוצה לדבר איתו, הוא אוהב אותו, הוא לא יכול להתעלם מזה רק כי הוא כועס עליו, הוא לא יכול להפסיק לאהוב אותו גם אם הוא כל כך רוצה.
כחול השיער הסתובב ופתאום ראה מישהו שנראה קצת מוזר, הוא ניסה להתרחק ממנו, אבל פתאום הגיעו עוד כמה אנשים ותפסו אותו, הוא ניסה להשתחרר מאחיזתם, אך הם היו כמה אנשים, הם משכו אותו לאיזה שיח וזרקו אותו על הרצפה.
״תעזבו אותי! מה אתם רוצים ממני?! תלכו מפה!״ הוא התחיל לצעוק ברגע שהם התחילו לגעת בגופו, הוא צעק בתקווה שמישהו ישמע אותו ויבוא לעזור לו, אך אף אחד לא היה בסביבה, לא היה אף אחד שיכול לעזור לו, הוא היה צריך להקשיב לדוון, הוא אמר לו שזה יכול לקרות, אבל הוא בכל זאת לקח את הסיכון.
״בבקשה, אני לא עשיתי כלום! הצילו! וואנפיל!״ כחול השיער צעק לוואנפיל, הוא אפילו לא ידע למה, הוא רק רצה שהוא ישמע אותו, אבל הוא לא ישמע אותו, אין לו שמיעת על, הוא לא יכול לשמוע אותו מקילומטרים.
אותם אנשים שתפסו אותו ניסו להפשיט אותו, הוא ניסה להתנגד, אבל הוא לא הצליח, הם היו ארבעה גברים חזקים, והוא... נער רזה וחלש.

הוא התחיל לגנוח כשאחד מהגברים נגע באיבר מינו, אבל ברגע שהם הבינו שהוא לא הולך להיות בשקט אחד מהם הוריד את מכנסו והכניס את איברו לתוך הפה של ג׳אהיונג.
דמעות החלו לרדת מעיניו של כחול השיער, הוא ניסה להשתחרר מאחיזתם בכל הכוח, אבל זה היה קשה מידי, הם לא מתכוונים לשחרר אותו.
״תעזבו אותו.״ ג׳אהיונג שמע קול מוכר, אך הוא לא יכל להסתכל מי זה בגלל שהם החזיקו אפילו את ראשו ולא נתנו לו לזוז בכלל.
הם לא הקשיבו לאותו נער שמפריע להם, אחד מהגברים עזב את ג׳אהיונג והלך אליו, הוא ניסה לתפוס גם אותו וגם לאנוס אותו, אבל הוא חזק, הוא בעט בגבר שניסה לתפוס אותו והפיל אותו על הרצפה.
״אני אמרתי לכם משהו, תעזבו אותו, הוא שלי.״

———
אז כן.. איכ
אני לא כותבת תוכן מיני, אפילו לא קצת, אבל את זה עברתי איכשהו:)
נשארו לי רק עוד שני פרקים להעלות, כן כן, זה כבר סוף הספר, אבל לכל סוף יש התחלה חדשה😉

תכתבו פה על איזה שיפ אתם רוצים אני אכתוב
שיפ מביטיאס או מדיי6❤️