I Need Somebody | Jaepil

1

הנער רקד עם כמה בנות והתמזמז עם אחת מהן, הוא לא מכיר אותה ולא יודע את שמה, הוא היה בסך הכל שיכור, שאר הבנות ניסו גם להתקרב אליו, אבל אז חבריו קראו לו.
״וואנפיל, הבאתי את החומר, אתה בא?״ חברו הטוב שאל והנער עם השיער האדום עזב את הבנות באותו מקום שהם היו והלך אל חבריו.
וואנפיל התיישב על הכיסא המרופד והסתכל על השולחן שהיה מלא באלכוהול, חברו הטוב הביא לו את החומר הלבן והנער התחיל להסניף את החומר, חבריו עודדו אותו שימשיך, כולם היו שיכורים ומסוממים.

חברו הטוב של וואנפיל לקח גם הוא מעט מהחומר הלבן והאבקתי שהחזיק הנער הצעיר.
וואנפיל הסתכל על כל הבית, מלא נערים ונערות התמזמזו.
על הרצפה היו מלא כוסות ריקות, היה מלא רעש, המוסיקה הייתה ממש חזקה, אבל זה לא הפריע לנער, וואנפיל התקרב קצת אל חברו הטוב כי הוא רצה להגיד לו שהוא הולך לשטוף את פניו.
״סאנגג׳ין, אני הולך, אני אחזור עוד כמה דקות.״ אמר הנער והתחיל להתרחק מחבריו.
הוא התחיל לעלות במדרגות, היו שם מלא בני נוער שהתנשקו, חלקם עלו למעלה וחיפשו חדרים פנוים, הנער בעל השיער האדום המשיך להתקדם לשירותים אך נערה עצרה אותו.
״אופה, למה השארת אותי לבד מקודם? התגעגעתי אלייך.״ היא התחילה לחבק אותו והוא שנא שאנשים מחבקים אותו, אבל זה כרגע לא עניין אותו, הוא שיכור והוא לא בדיוק עצמו כרגע.
״אני רוצה להיות עמוק בתוכך.״ הנער לחש לאוזנה והיא צחקקה.

וואנפיל והנערה הבלונדינית היו עסוקים בחיפוש אחר חדר פנוי, ובדיוק שמצאו נזרקו על המיטה.
וואנפיל התחיל לנשק את הנערה שהייתה שיכורה ולא שמה לב מה קורה באותם רגעים, וואנפיל התנתק מהנשיקה והתחיל להוריד את חולצתה של הנערה, אבל אז הוא שמע שהמוסיקה נעצרה ובנוסף הוא שמע דלת נטרקת.
״נמשיך בפעם אחרת.״ הוא זייף חיוך והשאיר את הנערה לבדה בחדר וישר ירד למטה.
הנער הצעיר ראה כמה שוטרים ואת סאנגג׳ין מדבר איתם, הנער הצעיר התקרב קצת כדי לשמוע את מה שהם אומרים.
״מאיפה הגיע כל האלכוהול?״ השוטר שאל את הנער בעל השיער החום והוא ניסה לחשוב על משהו, זה אף פעם לא קרה לו, אף פעם לא הגיעו שוטרים לבית שלו.
״י-יש פה מלא אורחים, אני לא עושה בדיקה בטחונית כשהם נכנסים לבית, הם כנראה הביאו.״ הנער ניסה להתחמק מהאשמה, אך השוטרים לא ממש האמינו.

הנער עם השיער החום הביט לאחור והסתכל על חברו שהיה נראה כאילו זה לא מעניין אותו.
״של מי הבית הזה?״ אחת השוטרות שאלה וסאנגג׳ין לא ענה.
״זה הבית שלי.״ הנער בעל השיער האדום דיבר לראשונה והתקדם לעבר השוטרים.
״אתה הבאת את כל האלכוהול? תראה לי את תעודת הזהות שלך.״ השוטר עמד מול הנער שהתחיל לצחוק לו מול הפנים, סאנגג׳ין התקרב לחברו הטוב והרחיק אותו קצת מהשוטר, הוא לא רוצה שיקרה לו משהו.
״יש פה מישהו שעבר את גיל 18?״ השוטר התחיל לאבד את סבלנותו והנער הצעיר לא היה פיקח, הוא לא התנהג ברצינות, הוא היה שיכור, מה הוא יכול לעשות? הוא לא יכול להסתיר את זה.
״אני בן 18.״ סאנגג׳ין הוציא את תעודת הזהות שלו והראה לשוטר.
״אתה הבאת את האלכוהול והסמים?״ השוטר הסתכל על תעודת הזהות ואז הסתכל על סאנגג׳ין.
״אני הבאתי את האלכוהול, אין פה סמים, אני לא יודע על מה אתה מדבר.״ סאנגג׳ין ניסה להסתיר את העובדה שכן יש סמים, הוא לא רוצה להעצר או שמישהו אחר יעצר.
״תבדוק אותו.״ השוטרת אמרה וסאנגג׳ין ישר התרחק, החומר נמצא אצלו, אם ימצאו את החומר יעצרו אותו.

״תביא לי את החו-״ וואנפיל התחיל לדבר וסאנגג׳ין ישר סתם את פיו כדי שלא ימשיך את המשפט.
״מה הוא בא להגיד?״ השוטר התקרב לנער בעל השיער האדום שניסה להתרחק ממנו.
״הוא לא בא להגיד שום דבר, הוא אומר סתם שטויות.״ סאנגג׳ין שוב פעם הרחיק את וואנפיל מהשוטרים, אימו של וואנפיל סומכת על סאנגג׳ין שידאג שלא יקרה לו כלום.
״קיבלנו תלונה בגלל המוסיקה, אתם צריכים להפסיק עם המסיבה.״ השוטר אמר וכל השוטרים התחילו לצאת מהבית, אך וואנפיל עצר את אחת השוטרות.
״יש לך משהו לספר? קודם כל תתרחק ממני.״ השוטרת הזעיפה את פניה והנער הצעיר התקרב אליה ונישק אותה.
״יש לך מושג מה אתה עושה?!״ השוטרת צעקה ואזקה את וואנפיל שהתחיל לצחוק שוב פעם.

״אתם לא יכולים פשוט לעצור אותו, הוא קטין.״ סאנגג׳ין ניסה לגרום לשוטרים לשחרר את וואנפיל, אך הם לא הקשיבו.
״הוא הטריד שוטרת, הוא שיכור והוא מסומם, איזה עוד סיבה יש לנו לא לעצור אותו?״ השוטרים יצאו מהבית עם וואנפיל וסאנגג׳ין עמד הפתח הבית בשוק.
״אני אדבר עם אמא שלך, אני אדאג שישחררו אותך כמה שיותר מהר, אני מבטיח.״ חברו הטוב הבטיח לנער שכרגע לא הבין בכלל מה קורה ובבוקר הוא אפילו לא ידע למה הוא במעצר.

———

היי!
אז.. אני לא מאמינה שבאמת פרסמתי ספר נוסף, אם הייתם שואלים אותי לפני חודשיים אם אני אמשיך לפרסם ספרים, הייתי אומרת לכם שלא, אבל הנה אני, מפרסמת ספר על DAY6!

כן, שיניתי את הוואטפד שלי, השם משתמש, הפרופיל, מחקתי את רוב הספרים, אבל זה לא דבר רע, אני ממש שמחה מהשינוי הזה.

אני ממש ממש מקווה שאהבתם את סגנון הכתיבה שלי, לקח לי קצת זמן לעבוד על זה, אתם זוכרים איך הייתי כותבת🤭

ועוד משהו, אתם מוזמנים להודות לביצ׳ שבזכותה הספר הזה קיים, תודה ביצ׳❤️ jeonjkk1997

תביעו את דעתכם על הפרק, אני אשמח לביקורות, אני אצטרך את זה להמשך❤️