מי שפחדתי להיות

פרק 1:מי אני?

קאל הסתכל במראה. הוא היה נער ממוצע. שער חום שתני ארוך ועיניים ירוקות כהות. הוא היה בגובה ממוצע ובעל גוף חטוב. קאל מצמץ. מי היה יכול להאמין שהוא בעצם מפלצת, יצור חסר צורה. קאל חייך, אף אחד לא רעה את היצור האמתי שבו. הוא עצמו לא ידע מי הוא.

"קאל ארוחת בוקר!" נישמע קולה של אמו. קאל התנער מן המחשבות העוברות בראשו והעלה חיוך על פניו, אף אחד לא צריך לדעת. קאל חייך את חיוכו המזויף. החיוך שרוב זמן שהיה עם משפחתו היה על פניו. הם עשו כל כך הרבה בשבילו שהוא לא יכל להיות כפוי טובה כלפיהם."אני כבר יורד!" אמר קאל ולבש חולצת T שחורה עם המילים "I am the bast" וג'ינס קרוע.

קאל ירד במדרגות במהירות והתישב על יד השולחן. כל בוקר המשפחה הייתה כמה בחמש,מסדרים את הבית ואוכלים ארוחה משותפת. זה היה תמיד התחלה של בוקר שקט והסיבה העיקרית לכך שרוב בני הבית היו חייכנים במשך כל היום. "מתרגש לקראת הטיול?" שאלה ג'סי או איך שקאל קרא לה: אימא. קאל הנן בחיוך."הכל ארוז ואני מוכן לצאת!" אמר ולכך נגיסה מצנים. ג'סי חייכה ופרע את שערות ראשו "זה הילד שלי" צחקה זו ואמשיך לאכול. קול הילדים המפטפטים עלך וגדל עם כל ילד אשר התיישב על יד השולחן ואכל לאכול ולשתף את כולם בסיפורי היום הקודם. 

קאל גמר לאכול ועלה במעלה המדרגות כדי לבדוק שהכל במקום. האמת הייתה שהוא לא התרגש כלל. זה היה שבועיים שבהם הוא יצטרך לשון באכסניה בין יערות עצומים וחיות פרא הנמצאות בכל מקום. קאל נאנח הוא תאה אם אי פעם הוא יחשוף את רגשותיו האמתיים."יאללה לוזר זמן לצאת" נשמע קולה של אחותו. בדיוק כמוהו היא הייתה מאומצת. אך שלא כמוהו הייתה קופצנית יותר וחסרת סבלנות. קאל לכך את תיק הגב שלו ואת המזוודה הענקית וירד במדרגות."בי אימא" אמר קאל ונשק לה על הלחי. "בי חומד" אמרה זו והחזרה לו נשיקה."נתגעגע" אמרה, קאל נופף מאחורי גבו ויצא מן הבית בהקבות אחותו.

"עומד להיות נהדר" אמרה לונה והתיישבה על אחד הכיסאות."כן" אמר קאל ללא כל רגש. לונה הקמה את  פניה"אתה שוב עושה את הפרצוף הזה" אמרה ברוגז,קאל התעלם ממנה, היא תמיד הציקה לו. ילדים אכלו להתכנס בכיתה ולפטפט. קאל ישב בשקט ולא עשה כלום שלא כמו לונה שהתחלה לדבר עם כל אדם אשר עבר לידה. 

המורה ניכנס לכיתה שהשתתקה בפתאומיות."אני הקריא את כללי בית הספר. על תפרו אותם!" אמר המורא והאביר  דף הוראות אשר כל ילד חתם עליו לפני הטיול."כלל ראשון. אסור בשום פנים ואופן ללכת לשום מקום לבד!"אמר המורה והאביר את עיניו בין התלמידים. "כלל שני. אסור לדבר עם זרים." קאל גיחך הוא לא ידע איך הם היפגשו זרים באמצה הג'ונגל. המורה אמשיך להקריא את הכללים אשר היו ידועים לקאל בעל פה. לאחר שהמורה סיים כל הילדים לקחו את מזוודותיהם ויצאו לכיוון האוטובוסים. קאל שם את דבריו בתא מיתן ועלה לאוטובוס. לאחר דקה לונה התיישבה על יד קאל ואתחלה לדבר."אחות יקרה, לונה האהובה לכי תחפרי לאחת החברות שלך" אמר קאל באדישות ותמצית של רוגז. לונה גלגלה את עיניה והלכה והתיישבה על יד אחת מן הבנות. קאל שם אזניות ונישען על החלון. היה להם נסיע של שעה וחצי עד שהם יגיעו לשדה תעופה ולא היה לו חשק לדבר עם אף אחד.

קאל ושאר הכיתה עלו כבר על המטוס. אם קאל היה מסתכל עשר שנים אחורה הוא לא היה מדמיין שהבית ספר שלו היה לוקח אותם לטיול באי שלא היה בו שדה תעופה והיה צריך לשכור אוניה כדי להגיע לשם, אבל מאז שהוא ניכנס לבית ספר הזה הוא התרגל למנהל עם הרעיונות המטורפים והתקציב הגבוה מן ההורים. הוא לפעמים תאה לעצמו אם ההורים הביולוגים שלו היו לוקחים אותו לכזה בית ספר או שאולי היו מחביאים אותו מפני העולם."תירצה משהו לשתות?" שאלה הדיילת. קאל הנן ולכך קולה. לחשוב על ההורים שלו לא היה רעיון טוב,הוא הדיף לשון וזה מה שהוא עשה.

הם הגיעו לאי רק בערב וכל הילדים היו מותשים. המנהל והמורים החלתו לעשות לכל הילדים פעילויות שונות על האוניה. דבר שרק גרם לקאל להרגיש יותר גרוע מלפני כן. קאל שנא פעילויות. ואפילו יותר גרוע,הוא שנא חברה ותמיד אדיף להיות לבד. קאל היה צריך לשון עם עוד שלוש ילדים בחדר. אחד היה תום. ילד  שלא יכל לשבת אלא אם כן ישן. השני היה סאם. נשיא הכיתה. והשלישי היה אלכס הילד שהציק לכל ילד שהיה חלש ממנו מלבד לקאל שהיה הילד היחיד שאצליח להפחיד אותו בלי לדבר אתו ואף לא פעם אחת. הסוד הגדול ביותר של אלכס היה שהוא העריץ את קאל ללא סיבה ואולי הוא לא אמר את זה אבל כאשר הוא גילה שהוא עם קאל בחד הוא רק רצה לצרוח מהתרגשות."אני לא מאמין שסמו אותי עם חנון הכיתה והפקעת הצבים הזה"אמר אלכס והתיישב על הספה."ומה אם קאל?"שאל תום כשחיוך עצום על פניו."הוא לא מעצבן כמוכם" אמר אלכס בפשטות. קאל לא עצר כדי לדבר ופשוט ניכנס אל אחד החדרים ואחל מפרק את חפציו. סאם ישר את משכפיו."צריך להחלת מי ישן עם מי"אמר זה."אני לא ישן עם הפקעת עצבים"אמר אלכס במהירות."אני לא רוצה לישון עם קאל הוא מפחיד אותי!"אמר תום במהירות."אז אני השן עם תום ואתה תלך לשון עם קאל" אמר סאם וניכנס אל החדר השני. אלכס שמר על אבעת פנים חתומה למרות שבתוך תוכו הוא קפץ כמו ילד קטן.

אלכס  ניכנס לחדר."אני מודיע מראש אם תעשה רעש אני הארוג אותך!" אמר ומיד השתתק. קאל עמד במרכז החדר החשוך חסר חולצה, שערו גלש על גבו ועיניו היו עצומות. אלכס לא ידע למה אבל הוא פחד להתקרב עוד צעד."קאל?" שאל אלכס בחשש. קאל פקח את עיניו והישר מבת עם אלכס. אף אחד לא האז לעשות זאת."מה ניסגר?"שאל זה בגיחוך. קאל לא ענה ופשוט אלך ונשכב במיתה הקרובה ביותר לחלון. אלכס להומת זאת אלך להתלבש במקלחת כשמחשבה אחת עברה בראשו."ראיתי את השטן!"