פרק 1 - ״הפתעה״

17.1K 501 25
                                    

זה היה היום הראשון של הקיץ. היום ששינה את חיי. היום שבו הכרתי את מייק גרין. יום לפני תחילת הקיץ התעוררתי למראה קרני השמש בעיניי. התמתחתי באיטיות וחייכתי אל החלל הריק. אני לא יודעת למה, אבל יש לי סוג של אינטואיציה אם הולך לקרות משהו טוב או לא. היום הייתה לי תחושה שהולך להיות מדהים. לא מיהרתי לקום.

שמעתי מבחוץ את הנביחות של בארני. הוא היה הכלב שלנו מאז שאני זוכרת את עצמי. אם לאמר את האמת הייתי קרובה אליו יותר מאל אחותי. אחרי שקמתי מהמיטה הלכתי לצחצח שיניים. המקלחת הייתה פנויה אז ניצלתי את זה גם לתפוס מקלחת קרירה. התלבשתי וירדתי למטה. ארוחת הבוקר כבר הייתה מוכנה ופרוסה על השולחן.

אבא קרא לליזי שתרד למטה, וכמובן שלקח מאבק שלם כדי שהגברת ליזי תרד לאכול ארוחת בוקר שכוללת יותר מחצי פירור לחם. כשהיא סוף סוף ירדה מגלגלת בעיניה, היא תקעה בי מבט של ׳מוזרה׳ והתיישבה. היא תמיד הייתה עושה את זה. תבינו, לא תמיד היינו ככה. רק בזמן האחרון.

ליזי ואני מאז ומתמיד היינו אחיות טובות. אפילו מעבר, היינו החברות הכי טובות. כל יום אחר הצהריים היינו הולכות לפארק, כשגדלנו זה הפך לקניון. בכל מקרה היינו עושות הכל ביחד, מדברות על הכל ופשוט בלתי נפרדות. כולם היו מתפעלים מהקשר ההדוק שלנו. ליזי הייתה פעם הבן אדם הכי מתוק שהכרתי. עד שנשבר לה הלב בפעם הראשונה.

אחרי שבחור שהיא אהבה עד אינסוף נטש אותה לטובת פרחה מהרחוב, היא הפכה להיות כזאת. בלבוש, בדיבור בהתנהגות. היא הייתה סוג של ״תהיי מי שהוא רוצה שתהיי״ שאני מעולם לא הבנתי. מג׳ינסים ארוכים היא עברה לחצאיות מיני ומשמלות חמודות עד הברך לשמלות עם מחשופים. בכל מקרה היא השתנתה לגמרי.

אמא ואבא לא יכלו להסתיר את החיוך על פניהם בעוד שאני טורפת את ארוחת הבוקר וליזי מסתכלת על זה כאילו זה הולך לטרוף אותה.

״ליזי, אליסון,״ בכל פעם שקראו בשם אחת מאיתנו, זכינו למבט מחוייך שזכה במיליון דולר (לא באמת זכינו במיליון דולר...) ״אנחנו נוסעים לחופשה בבית הקיץ של דודה לקסי! מחר בבוקר!למשך כל הקיץ! היא השאילה לנו את בית החוף!״ הם הודיעו בהתרגשות וליזי החלה לקום מהכיסא בפתאומיות ולקפוץ. היא צעקה בהתרגשות יחד איתם ורק אני נשארתי לשבת.

״את לא מתרגשת?״ אמא שאלה אותי טיפה מאוכזבת. משכתי בכתפיי.

״אני כן, פשוט ... לא יודעת.״ לא הייתה לי דרך להסביר את זה. תמיד החופשות המשפחתיות שלנו נגמרו באסון. אנחנו לא משפחה רגילה, אנחנו משפחה די מוזרה שיש לה המון בעיות. לקחת אותנו לחופשה זה לא הרעיון הכי טוב.

ההורים שלי וליזי התעלמו מהחוסר התרגשות שלי והמשיכו בחגיגה הקטנה שלהם. אני המשכתי לאכול את ארוחת הבוקר שלי, לקחתי את התיק והלכתי לבית הספר. תודה לאל! היום האחרון.

כשהגעתי נתקפתי בחיבוקן של זואי ומיה. שתיהן התרגשו לקראת היום האחרון. התיישבנו על הדשא ואז התחל סבב ׳מה-את-עושה-בחופשה. זואי סיפרה שהיא טסה לגרמניה לשבוע, מיה אמרה שהיא נוסעת למשפחה באנגליה, ואז אני אמרתי שאני הולכת לחופשה בבית חוף בקליפורניה. שתיהן הסתכלו עליי פעורות פה.

״כיף לך!״ זואי צעקה בהתרגשות.

״יש לך מזל!״ מיה הצטרפה.

רק אני נראתי אדישה לחלוטין לכל העניין. האינטואיציה שלי אמרה לי שזה לא הולך להיות הכי טוב. והאינטואיציה שלי לעולם לא טועה. זואי ומיה פיתחו שיחה על הבחור החתיך בסרט החדש ואני סתם ישבתי על הדשא שקועה במחשבות. זואי ומיה היו חברות שלי מגיל 3, אבל בזמן האחרון די התרחקתי מהם. אני לא יודעת למה. התחלתי להתרחק מהרבה אנשים. אולי החופשה הזו תהיה מרעננת. אני אשב כל היום בחוף. מתחיל להישמע יותר טוב.

״אליסון!״ התעוררתי למציאות. ליזי וזואי נעצו בי מבטים ״יש צלצול בואי.״ זואי צחקקה.

כשחזרתי הביתה גיליתי שהכל ארוז. אמא מתרוצצת עם רשימת ציוד ואבא מאשר שהוכנס למזוודה או מניד בראשו, מסמן שעדיין לא. אמא ביקשה ממני לארוז מזוודה כבר היום. התחלתי להוציא את הבגדים מהארון, לקפל ולשים במזוודה. כל הציוד לקח מזוודה אחת. ליזי לעומתי לא הבינה את המשמעות של תארזי מזוודה, וארזה שלוש (הם היו גדולות!).

בערב ישבתי בסלון וצפיתי בסדרה ׳האנטומיה של גריי׳. זה היה פרק עם התאונת מטוס, זה קצת הלחיץ אותי אז מיהרתי להעביר.

הגיע המחר מהר יותר משחשבתי וכבר מצאתי את עצמי מפהקת, ששערי מבולגן לצד המזוודות.

״קרם הגנה?״

״יש!״

״בגדי ים?״

״יש!״

״ערכת עזרה ראשונה?״

״יש!״

קצת שיעמם אותי לשמוע שוב את מה שהיה אתמול אז ישבתי על הספה והשענתי את ראשי. לאט לאט נעצמו עיניי אבל אז אמי העירה אותי וסימנה לי לבוא.

נסענו לדודה שלי והבאנו לה את בארני. ליטפתי אותו וחיבקתי אותו לפני שהלכתי. ידעתי שאני אתגעגע אליו. היא איחלה לנו טיסה נעימה, נתנה לאבא כמה הוראות לגבי בית החוף, בעוד שאני נותנת לה הוראות כיצד לטפל בבראני. אחרי זה המשכנו לשדה התעופה.

שדה התעופה היה גדול מאוד. זאת הפעם הראשונה שלי בשדה תעופה, יותר נכון בטיסה בכלל. עברנו בדיקות בחוניות ושאלות מעצבנות עד שהצלחנו להגיע למרכז הקניות. קודם כל ישבנו לאכול צהריים במקדונאלדס ואחר כך הסתבוננו וקנינו דברים שישמשו לנו לחופשה. ליזי קנתה בעיקר בגדים, אני התמקמתי בחנות הספרים. קניתי שני ספרים של הסופר האהוב עליי - מארק נייטון. ואז כשהגיע הזמן לטיסה התקדמנו לטרמינל שלנו. נכנסנו למטוס, שאני יושבת ליד החלון ואמי לידי. הוצאתי את הספר האהוב עליי והתחלתי לקרוא. שמעתי את הטייס מורה לחגור את חגורות הבטיחות וזה מה שעשיתי. גלגלי המטוס יצאו והוא התחיל להמריא. אני החזקתי בידה של אמי והסתכלתי מהחלון. הנוף כל כך יפה. כשהמטוס היה ממש גבוה היינו בעננים. הכל נראה כל כך יפה. אחרי שהתלהבתי טיפה נשענתי לאחור וחזרתי לקרוא את הספר. ומאז המסע שלי לקליפורניה התחיל.

Summer loveWhere stories live. Discover now