גורל

מחשבות

שלום לכם.

בטח שמתם לב שיש שני פרקים שקוראים להם מחשבות.

זוהי לא טעות.

עוד הודעה אחת קטנה, ומתחילים:

בימים הקרובים אני לא אפרסם פרק כי אני בחופשה באילת..

אנסה להעלות בהקדם האפשרי פרק :)

ולפרק שלנו:

זזתי קצת שמאלה, ופתאום נשמע בום.

צנחתי על הרצפה.

הסתכלתי בעיניים של יוסף.

היה לו מכתב ביד, והוא היה בשוק.

עצמתי את עיניי.

((מהנקודה הזאת הסיפור יסופר בגוף שלישי.))

מרטין צנחה על הרצפה.

כולם עצרו את כל מה שהם עשו ונעמדו.

הם היו בשוק מוחלט.

יוסף לא העז לפצות אץ פיו.

מרטין הצילה את החיים של יוסף.

ברציף הראשי של תחנת הרכבת בלונדון שררה דממה.

((חזרה לנקודת המבט של מרטין.

כן כן, מרטין.))

"מ..מ..מ...מה? איפה אני?" מרטין שאלה בקול חלש.

"אני עוד חיה?"

"סוף סוף!"  ג'ון צהל משמחה.

"התעוררת!"

את לא יודעת כמה חיכיתי לרגע הזה!

הרופאים אמרו שאם תתעוררי את תהיי נס רפואי... הכדור שנורה מקנו של הסנייפר למזלך לא פגע בשום כלי דם.

הכדור בחוץ. הרופאים הוציאו אותו."

"היי..." חייכתי אליו חיוך קל.

((כעבור כמה שבועות))

"מרטין. ב12 בבוקר מחר, תשתחררי מבית החולים." אמר הרופא.

"תודה." חייכתי אליו, והוא הלך.

מה בעצם שווים כל החיים האלו?

בעלי ובני מתו, בזמן ששכבתי עם מישהו שאני מכירה 3 ימים באופן אישי.

נוריתי בראש.

חבל שלא נהרגתי...

((מהנקודה הזו, הסיפור יסופר מנקודת מבטו של ג'ון))

((כעבור יום))

ישבתי בחוץ, מחכה למרטין.

פתאום בא ארנולד.

כן, אני יודע את שמו. עשיתי עליו מחקר קטן...

"שלום." הוא אמר.

"שלום."

"תקשיב. אני רוצה לדבר איתך כגבר אל גבר.

אני רואה שאתה מעוניין במרטין.

אני מציע לך להתרחק ממנה. היא שלי."

גיכחתי לעצמי גיכוך קל ואמרתי: "אני לא מוותר עליה. אני מציע לך את. אותה ההצעה.

ראיתי אותה ראשון. אל תידחף לנו במערכת היחסים שלנו באמצע."

"מערכת יחסים? אני לא חושב שהייתי קורא לזה מערכת יחסים...

שכבת איתה פעם אחת... וגם זה - היה בזמן שבעלה ובנה גססו למוות."

איך הוא יודע? מי סיפר לו?

מרטין?

מלא מחשבות תקפו את ראשי. אבל היה לי גם מידע עליו ביד. לא היה חסר.

"אפשר להזכיר לך משהו?" שאלתי. לא חיכיתי לתשובה והמשכתי: "אתה לא מנהל מחלקת הלוחמה בטרור? אתה גרמת למותם. היה בידך המידע! היית יכול לעצור את זה. אתה אשם במותם של 1,003 האנשים שמתו בפיגוע!"

המשכתי לפני שהפסיק להמשיך: "שמעתי הכל. אתה ידעת שהולך להיות פיגוע שם. אל תדאג. אני אחשוף את הכל בפני המדינה!"

"אני לא הייתי נוקט בצעדים" אמר ארנולד.

הוא הסתובב והלך.

"זוכר את השריפה בלונדון? אולי השם ייעזור לך להיזכר. the great fire of london.

((מבוסס על אמת. הייתה שריפה כזאת.))

זוכר את תומאס? הוא קרוב משפחתך. כולכם פישלתם בגדול."

הוא עצר, סיים לשמוע את מה שיש לי להגיד, שתק והלך.

((כעבור יומיים))

((מעכשיו, שוב, נקודת מבטה של מרטין))

עליתי על בניין. לגג שלו..אין טעם לחיים האלה יותר.

עצמתי את עיניי.

כמעט קפצתי. באמת. אבל אז שמעתי קול מוכר מאוד. קול של ילד: "אבא? מה כתוב פה?"

האם...האם זה יכול להיות?