הפגישה

181 17 3
                                    

כשירדתי מהLondon Eye הלכתי לסופר, כדי לקנות חלב לקפה של הבוקר.

מעדתי קצת, והתיק נפל לי.

אני כמעט נפלתי אבל איזה בחור לונדוני נחמד תפס אותי לפני שנפלתי.

"את בסדר?" הוא שאל.

"כן, תודה רבה." עניתי.

"אני אעזור לך לאסוף את הדברים" הוא הציע בנדיבות.

"איך קוראים לך?"

"אני מרטין. ואתה?"

"אני ג'ון" אמר והושיט את היד.

לחצנו ידיים והוא אמר: "נעים מאוד להכיר.

אפשר להזמין אותך לקפה או..... משהו בסגנון?"

"אתה בחור נחמד. אשמח לשתות איתך קפה."

"אוקיי,אז נתראה מחר על הבוקר? בעשר?"

"כן. בכיף." עניתי לו.

לא רציתי לספר שאני נשואה.

אני חושבת שאני הכרתי את הבחור הזה, למרות שהוא לא כל כך מוכר לי...

הוא הזכיר לי מישהו שעבדתי איתו פעם.

לא בדיוק באותו התפקיד, אבל באותו המקום.

למחרת בבוקר, התארגנתי ויצאתי לבית הקפה של ג'ו.

"היי."

"היי."

"קיוויתי לראות אותך כאן, הוא אמר.

שבי כאן, אני אזמין לנו.

מה את שותה?"

"אספרסו קצר בבקשה" אמרתי בנחמדות.

כאשר הוא הגיש לשנינו את הקפה, הוא התיישב לידי.

לא התאפקתי, ושאלתי אותו: "תגיד, אני מכירה אותך מאיפשהו?"

"אני לא חושב..." הוא ענה במין תחושה כזו של בלבול...

"תגיד, עבדת פעם במשרדים של ארגונים ממשלתיים?"

"ששששש! הוא אמר."

לא הבנתי למה הוא השתיק אותי, אבל אז ישר הוא המשיך: "אני עדיין עובד שם, בתור מפקד של יחידה חשאית."

"אממממ... למה אתה אומר לי את זה?? זה תפקיד חשאי"! לחשתי לו.

הפעם באמת הייתי מבולבלת. הרי תפקיד חשאי צריך לשמור בסוד!

הוא רכן את ראשו לעברי ואמר לי:"הסוכנת מ'? חשבת שאשכח אותך כל כך מהר הא??" הוא גיכך.

עכשיו נזכרתי!

הוא פעם עבד איתי בארגון ממשלתי סודי...

לא היה יוצא לנו להיפגש הרבה, וזה היה לפני שהתחתנתי...

אהבתי אותו ממש, אבל אף פעם לא יצא לנו לדבר כל כך, אז אפילו לא יכולתי להגיד לו מה אני מרגישה כלפיו...

"הסוכן ג'י! כמה טוב לראות אותך!" אמרתי לו בהתרגשות.

"כמה זמן עבר מאז!"

הוא צחק.

"צודקת! איזה צירוף מקרים גדול!

אזזזזז... תגידי, מה קורה איתך מאז? איפה את עובדת? ולמה פרשת?"

"אני כרגע עקרת בית. מאז ששברתי שתי אצבעות, אחת בכל יד, אני לא יכולה להקליד במחשב כמו שצריך. אני עוברת פיזיותרפיה כדי לשקם את הידיים שלי, כדי שאוכל לחזור להיות כמו שהייתי... אבל אני סיימתי עם משרות ממשלתיות סודיות וחשאיות."

"הבנתי" הוא אמר.

"החלמה מהירה..."

כבר חלפה לה רבע שעה בקלילות רבה וכל אחד מאיתנו נפרד לדרכו.

החלפנו מספרי טלפון כדי לשמור על קשר...

לא סיפרתי לו על הנישואין שלי. פשוט לא יכולתי.

רציתי, אבל משהו עצר בעדי מהרגע שנפגשנו...

אני חייבת מתישהו לספר לו שאני נשואה...

גורלDove le storie prendono vita. Scoprilo ora