"ג'ונגקוק תפתח כבר את הדלת!" צעקה אמו של ג'ונגקוק,
שניהם כמו בבהלה ערומים
"מה אעשה?!" שאל טאהיונג את ג'ונגקוק לך תתחבא מאחורי הוילון
"אמא המפתח נאבד ננעלתי"
צעק ג'ונגקוק לאימו,
"ישלך מזל שיש לי עוד מפתח" היא אמרה ופתחה את הדלת כמובן אחרי שג'ונגקוק כבר היה לבוש.
"אני מחכה לך למטה לארוחת בוקר" היא הוסיפה והלכה
"איך אצא עכשיו?" שאל טאהיונג
"לקפוץ מהחלון אתה יכול?" שאל ג'ונגקוק בחיוך
"אני שונא אותך" טאהיונג אמר וניגש לחלון,
"היית אומר את זה אתמול" אמר לו ג'ונגקוק וטאהיונג קפץ,
נ.מ טאהיונג
"כולם לפה אני רוצה להגיד משהו חשוב!" צעקתי ועמדתי על הספסל,
אני לא יודע מאפה הבאתי את האומץ הזה אבל זה חייב להיאמר
"קודם כל אני רוצה להגיד שלכל אחד יש את הזכות להתאהב במי שהוא רוצה"
אמרתי וניסיתי לשמור על שיווי המשקל שלי הרגליים שלי רעדו,
אך כשראיתי את ג'ונגקוק עומד מאחורי הילדים מביט בי ומחייך זה נתן לי יותר אומץ,
"נו כבר תדבר!" צעקו הילדים
"אני מאוהב!" צעקתי לפתע כולם צחקו ומחאו לי כפיים.
"טוב אחי, מי המאושרת" שאל נאמג'ון וחייך חיוך גדול
"זה לא מאושרת זה מאושר אני וג'ונגקוק יוצאים!"
צעקתי עוד פעם ג'ונגקוק ניגש אליי והוריד אותי מספסל ולאחר מכן החזיק לי את היד
מלא ילדים צחקו והצביעו עלינו,
ראיתי את המבט המאיים של נאמג'ון שננעץ בנו כמו נעץ חד.
ואז ראיתי את המבט השבור והכואב של סו-לי, היא בטח תכעס עליי
צחוקיהם של הילדים הדהד בראשי ולא עזב אותי לנפשי פחדיתי.
גם לג'ונגקוק היה קשה,
הוא נהיה חיוור.
ומול כולם ג'ונגקוק תפס בחולצתי בחוזקה והצמיד אותי אליו,
שפתיו עלו על שפתיי והוא עצם את עיניו.
סוף סוף, אתה לא מתבייש בי טאהיונג, אתה לא
מתבייש בנו מול תלמידי בית התיכון.
סוף סוף אנחנו נוגעים אחד בשני בציבור, לא צריכים להסתתר עוד.
הוא כרך את ידיו סביב גופי והחליק את לשונו סביב לשוני בהנאה.
כמובן שהסמקתי, איך אפשר שלא להסמיק?
אט אט, עיניי נעצמו גם וידיי התלפפו סביב גופו החסון. ולפתע קרה הדבר הכי לא צפוי,
מלא מחיאות כפיים נשמעו מכל עבר זה לא היו כל התלמידים אבל חצי מהם תמכו בנו.
אפילו סו-לי עדיין עמדה שם היא התקרבה אליי
"אתה עוד תצטער על זה!" היא צרחה והעיפה לי סטירה,
אך התעלמתי ממנה בכל זאת שברתי לה את הלב
חייכתי לעצמי והמשכתי לנשק את שפתיו בפרעות.
הנשיקה הזאת הייתה כל כך מלאת משמעות. היא הייתה מלאה ברגש, בכוונה,
היא הפכה אותנו לזוג חופשי.
זוג שלא צריך להסתתר עוד. זוג שגאה בעצמו.
עד שהמורה באה והעיפה את כולנו.
~נקודת מבטה של סו-לי~
התיישבתי על הדשא, הדמעות לא רצו להיפסק כל כך כאב לי למה הייתי צריכה להתאהב בו?
שאלתי את עצמי והמשכתי לבכות לפתע נאמג'ון עמד מולי,
"מה אתה רוצה?" שאלתי אותו וניגבתי את הדמעות.
"את בוכה בגלל ההומו הזה?" הוא שאל ועזר לי לקום
"אני אוהבת אותו.." עניתי לו וניסיתי להירגע
"אבל אתה חבר שלו לא?" שאלתי,
"הייתי, אני לא מאמין מה הפך מטאהיונג שהיה פאקינג הגבר של התיכון הזה הוא הפך לסמרטוט"
הוא ענה לי וקיווץ את אגרופו,
"אז מה תעשה עכשיו?" שאלתי מסוקרנת.
"לא יודע" הוא ענה וגירד את עורפו ולפתע עלה לי רעיון,
"נראלי ששנינו נעבוד טוב ביחד.." אמרתי לו וחייכת "מה זאת אומרת?" "אנחנו הולכים לעשות הכל כדי להפריד בינהם" אמרתי,
"מה יוצא לי מיזה?" הוא שאל מבולבל
"יוצא לך לבלות איתי זה לא טוב מספיק?" השבתי לו והחזקתי את ידיו
"אני איתך" הוא אמר ונישק את צווארי.
ואז ראינו את ג'ונגקוק וטאהיונג שוכבים על הדשא כמה שהם מפגרים חשבתי לעצמי.
YOU ARE READING
🔱limitess/Vkook🔱
Romance-הושלם- "מי שלא הכיר מעולם את האהבה לא ידע מעולם את הצער" הכל מתחיל בעונש שהמורה נתנה, קים טאהיונג הוא נער חסר משמעת, ילדותי שלא אכפת לו מהלימודים הוא לא מאמין בחתיכת נייר הזאת שנקראית תעודה. הוא בעצם לא מאמין שהיא זאת שתקבע את עתידו, הוא משקיע את כ...
