"בוקר טוב בני למה אתה שוב מאחר?" שאלה אמי לפני שיצאתי מהדלת "הו, אני מצטער לא התעוררתי" עניתי בחיוך מאולץ ולפני ששוב יצאתי אבי עצר אותי,
"מה זה?!" הוא צעק גורם לאוזני לכאוב לי "מבחן אתה לא רואה מה זה?" שאלתי בציניות
"קים טאהיונג תדבר יפה לאבא שלך!" אמי צעקה גורמת לאוזני השנייה לכאוב.
"תפסיקו כבר לצעוק הוא לא יבין כלום בחיים" אמר אחי גורם לי להתעצבן
"אתם יודעים מה? נימאס לי ממכם אתם תמיד חושבים שאני רובוט ושאני צריך לעשות מה שאתם רוצים!" צעקתי וטרקתי את הדלת מאחוריי,
הם הם מצפים ממני לציונים יותר מי שביכולתי לתת הם לא מבינים שאני רוצה רק לשיר.
***
הצלצול המזויין צלצל כל כך חזק שזרקתי את פחית השתייה על הרצפה מכעס 'כוסעמק' חשבתי לעצמי,
"אדון טאהיונג בואי לפה מיד, יש לך שיחה ארוכה מאוד איתי!" המורה צעקה עליי.
עשיתי לה מבט כעוס ובאתי איתה לחדר המורים. "למה אתה שוב מאחר?" היא שאלה.
"כי נימאס לי ממך" עניתי לה, אין לי כוח לחקירות האלו עכשיו על הבוקר הספיק לי בבית.
"סליחה?! חוצפן אתה נשאר עוד שעה בסוף היום!"
"מה?! לא נו אל תעשי לי זה!" אמרתי, רק עכשיו חסר לי להישאר עוד שעה בתיכון הזה.
"אתה נשאר עוד שעה וזהו זה!" היא אמרה מעוצבנת ויצאה מחדר המורים. חרא עם המורה הזאת.
חזרתי לכיתה והמשכנו ללמוד כרגיל את מי זה מעניין מתי נוסדה ממלכת גוֹג'וֹסוֹן?! אני לא מבין את האנשים האלה.
"טאהיונג?" המורה שאלה מביטה עליי בכעס "מה עכשיו?" שאלתי מנסה להרגיע את עצמי.
"תפסיק כבר לצייר גיטרות על השולחן" היא אמרה ומיד כולם צחקו
"שתקו!" צעקתי כל כולם זרקתי בבעיטה את השולחן מתעלם מהצחוק של כולם ומהצעקות של המורה
היום הסתיים לו מהר יחסית לא עשיתי הרבה בלאגן היום, אבל פאק אני נשאר עוד שעה.
נכנסתי לכיתה י"א 6 (כיתת ריתוק) והתיישבתי ליד איזה נער שאני לא מכיר
"מה עשית שאתה נמצא פה?" שאל אותי הנער.
"מה אכפת לך?" שאלתי וחייכתי אליו בזלזול
"אני רק שואל" הוא ענה בלי שום הבעה
"איחרתי בפעם הלא יודע כמה.." עניתי לו והוא גיחך.
"איך קוראים לך?" הוא שאל ונראה שהוא מסתקרן
"קים טאהיונג ולך?"
"ג'ון ג'ונגקוק" עניתי ולחצנו ידיים.
"אתה לא מבין איזה מורה מעצבנת יש לי, בגלל הזונה הזאת נשארתי שעה" אמרתי בעצבנות.
"ממש מסכן קטן שנתקעת עם המורה הזאת" הוא צחק ונדנד בראשו.
"מה הכוונה?" השבתי וחייכתי
"בטח אתה עושה לה את המוות" הוא השיב וחייך חיוך שובב.
"יש בזה משהו עניתי"
המורה נכנסה לכיתה וחילקה לנו עבודה בהיסטוריה,
"אתם מוכנים להיות קצת יותר בשקט?" הסתובבתי אל הילדים מאחורה שישבו מאחוריי ומאחורי ג'ונגקוק.
"מפריע לך משהו?" שאל אותי הנער,
"כן, תפסיקו את שיחת האוהבים שלכם כי הגועל שלכם מגיע לי כבר עד למעלה!" צעקתי עליהם.
"הומופוב מסריח!" אמר הנער קמתי במהירות והעפתי לו בוקס שגרם לו ליפול בעוד הבן זוג שלו מנסה לדחוף אותי,
"תעזור לי ג'ונגקוק" קראתי לו
"יצאת מניאק.." הוא אמר לי לפתע ויצא לא היה לי כוח אליו, קמתי והלכתי אך המורה עצרה אותי
"אני רק יצאתי לשנייה ואת רוצה להבריז?" היא שאלה
"אין לי כוח אלייך" עניתי והלכתי לחפש את ג'ונגקוק הוא היה בקפיטרייה,
"היי גבר" קראתי לו אך הוא התעלם רצתי אליו וסובבתי אותו לכיווני
"חשבת שתקרא לי מניאק ותלך ככה?" שאלתי בכעס
"אתה באמת טיפש" הוא ענה קיווצתי את אגרופי אך כשראיתי את העצב בעיניו לא רציתי להרביץ לו,
"מה הבעיות שלך?" שאלתי מבולבל
"אני הומו!"
הוא צעק גורם לי להשתתק במקום.
YOU ARE READING
🔱limitess/Vkook🔱
Romance-הושלם- "מי שלא הכיר מעולם את האהבה לא ידע מעולם את הצער" הכל מתחיל בעונש שהמורה נתנה, קים טאהיונג הוא נער חסר משמעת, ילדותי שלא אכפת לו מהלימודים הוא לא מאמין בחתיכת נייר הזאת שנקראית תעודה. הוא בעצם לא מאמין שהיא זאת שתקבע את עתידו, הוא משקיע את כ...
