פרק 9

664 75 13
                                    

"אל תעצור אותו!" צעקתי על ג'ונגקוק.

"לך מפה אתה מפריע לנו" הוא אמר ומשך אליו את החבר המזויין שלו אלוהים למה זה קורה לי? למה הכל מתחיל להיות חרא!

הלכתי מהר לכיוון היציאה מהתיכון אני לא יכול ללמוד יותר ושוב ראיתי אותה את סו-לי,

היא עמדה בחוץ מנגבת את הדמעות שלה "מה קרה?" שאלתי אותה

"היום זה האזכרה של אמא שלי כל שנה זה פשוט מעציב אותי.." היא אמרה וניסתה לא לבכות עטפתי אותה בין זרעותיי,

"ללוות אותך לאזכרה?" שאלתי בחיוך "אני לא הולכת לשם,

כל הדודות שלי סתם ירחמו עליי אני מעדיפה ביום הזה להיות לבד ולבכות.."

היא ענתה זה גרם לי להיות עצוב ראיתי משהו אחר בסו-לי היא כבר לא אותה אחת שמעניין אותה איך הבגד נראה עליה,

"אכפת לך אולי.. אם ביום הזה אני יהיה איתך?" שאלתי ושוב חייכתי

"ממש לא, תודה לך אחרי כל מה שעשיתי לך היית צריך פשוט להרוג אותי" היא אמרה וצחקה ליטפתי שיערה,

שוב חיבקתי אותה "אז אליי או אליך,"

"אליי, אליי ברור שאליי"

~נ.מ ג'ונגקוק~

נימאס לי אני לא יכול לעשות את זה דחפתי את הנער והפסקנו להתנשק,

רצתי רצתי כדי ללכת לטאהיונג, שום דבר עוד לא יפריד בנינו גם לא אבא שלו!

נ.מ כללית

"אוקיי, תקריא לי את מה שכתבת" אמרה סו-לי

היא הסיטה קצת שיער אל מאחורי אוזנה ודפדפה

בדפי המחברת של טאהיונג שם הוא רושם את כל השירים שהוא רוצה לשיר.

"אוקיי גברת פארק סו-לי את מוכנה?" שאל אותה טאהיונג ושניהם צחקו

"כן, כן, כן, כן הכי מוכנה שיש אדון טאהיונג!" היא צעקה

"לא צריך לצעוק משוגעת" אמר לה טאהיונג

הוא הרים את המחשברת והקריא לה את השיר שהוא חושב שיצא לו הכי טוב,

"מהיום שינית את מה שאני מרגיש, אני מרגיש שבכל רגע הזמן נעלם

אני איתך, אהבה, אנחנו רק את ואני.

זה לא לוקח יותר מאשר להיות איתך כי יש לי
אהבה את נותנת לי
כי יש לך

מהיום אני נותן לך את לבי בסוד"

סו-לי התרגשה כל כך היא אפילו חיבקה את טאהיונג לטאהיונג זה הזכיר את ג'ונגקוק אך הוא ניסה לשכוח אותו,

נ.מ של ג'ונגקוק

דפקתי על הדלת מי שפתח לי היה אחיו של טאהיונג ביתו היה גדול עליתי מהר במדרגות לחדרו של טאהיונג ואז שמעתי ציחקוקים,

🔱limitess/Vkook🔱Όπου ζουν οι ιστορίες. Ανακάλυψε τώρα