קמתי בבוקר ודווקא היום הזה היה רגוע, לא שמעתי את מוזיקת הרוק של ג'וי שטאי השפיע עלייה וגרם לה לאהוב אותה. כנראה לא היה לה מצב רוח או שפשוט המוזיקה הזאת בטח מזכירה לה את טאי, והיא רוצה לשכוח ממנו, אני מכירה אותה, טוב, היא עדיין אחותי... התאומה.
הלכתי לחדר שלה וראיתי אותה כבר אורזת.
"כן?" היא אמרה רגועה
"אני איבדתי את המטען של הפלאפון, אני יכולה לקבל את שלך?" לא באמת הייתי צריכה את המטען , רק רציתי לראות אותה , היא הייתה באבל נוראי , וגם , ידעתי שהיא תגיד לא, כמו בדרך כלל, אבל היא נגשה לשידה ונתנה לי את המטען. אני לא מכירה אותה ככה
"הכל בסדר?" העזתי לשאול.
"כן" היא חייכה חיוך תמים. אוקיי, מי את, איפה ג'וי המעצבנת והרעה ומה עשית לה?
"קחי" היא הגישה לי צמיד דק עם שתי שורות יהלומים וורודים בהירים.
"מה זה?" שאלתי.
"מתנה , טאי נתן לי, אני לא צריכה את זה יותר" היא אמרה ותפסתי את הצמיד.
"את בטוחה שהכל בסדר?" אני חושבת שזו השיחה הכי ארוכה שהייתה לנו אי פעם, אה, חוץ מזאת בכיתה ב' שרבנו את מי אמא אוהבת יותר , אותי או אותה, כולל הוכחות.
"כן" היא אמרה .
"את לא משכנעת" אמרתי בגיחוך.
"את באמת רוצה לדעת?" היא שאלה.
"כן" אמרתי.
היא הלכה והתיישבה על המיטה, היא סימנה לי לבוא לשבת לידה על המיטה וטפחה עליה. נראה לי שזו הפעם הראשונה שאני דורכת על הרצפות בחדרה בלי שתצעק ותאיים עליי.
התיישבתי לידה.
"איך היה לך להפרד מהחברות שלך?"היא שאלה בנועם.
"לא טוב" אמרתי והרכנתי מבט "לך?" שאלתי.
היא פשוט הזיזה את ראשה לשלילה, כבר הבנתי את הסימן.
"טוב , עוד שנה נחזור" ניסיתי לעודד את עצמי ואת ג'וי אבל שתינו ידענו שזה לא מעודד.
"את נראת ממש רע, ג'וי" אמרתי לה עייניה הירוקות שהיו מאוד דומות לשלי רק בגוון כהה יותר, התאדמו.
"כן, הייתי עם טאי הרבה זמן, קשה" היא אמרה וראיתי איך היא מחזיקה את דמעותיה לא לבכות.
"אני מבינה אותך, גם אני והחברות הכי טובות שלי" אמרתי.
"אני מצטערת שאמרתי שאתן חנוניות" היא אמרה בחיוך תמים.
"אני מצטערת גם, על כל ריב שהיה לנו אי פעם" אמרתי והבטתי בעייניה. "והיו הרבה" אמרתי וצחקנו שתינו, צחקתי מבעד לדמעות.
"ג'וי את יודעת ש.. אני לא אספר לאף אחד אם תבכי, אף אחד לא יידע מזה, זה בסדר, זה קורה לפעמים , את יודעת, אנחנו לא רובוטים" אמרתי. היא צחקה וחיבקה אותי. הרגשתי אותה מתנשמת בקצב אחיד , הבנתי שהיא בוכה
"אנחנו נעבור את זה" אמרתי .
"יאלה, לכי להתארגן לבית ספר, נצא ביחד" היא אמרה.
"מה, את לא מפחדת שיראו שאני אחותך?" שאלתי אותה המומה.
"גם ככה יודעים" היא אמרה והבנתי שהיא מתכוונת לזה שזה בגלל שאנחנו ממש אותו דבר. חייכתי, רצתי לחדר והתארגנתי. חיכיתי לג'וי מחוץ לחדרה וכשהיא הייתה מוכנה שתינו שמנו את התיקים על הגב והלכנו לעבר פתח הדלת, יצאנו ממנה והלכנו ברגל לבית הספר.
התקרבנו כבר לבית הספר ויכולתי לראות פרצופים מוכרים של תלמידים שלומדים איתי בבית הספר הולכים בדיוק כמוני , לבית הספר, כמוני וכמו ג'וי. מרחוק ראיתי בשער ראיתי את סנדי , פן וסאם מחזיקות בלונים ועוגה. נופפתי להן בשמחה.
"את יכולה ללכת אליהן" היא אמרה לי.
"לא, אני אבוא איתך עד השער" אמרתי לה.
היא הזיזה את ראשה לשלילה.
"ביי אלי" היא אמרה מחוייכת . חייכתי אלייה, חיבקתי אותה ורצתי לבית הספר.
ראיתי גם את סנדי , גם את פן , גם את סאם וגם בערך כל הכיתה שלי מחזיקים שלט גדול שכתוב עליו
ביי אלי אוהבים אותך , נתגעגע
חייכתי והתאפקתי לא לבכות אבל לא הצלחתי והלכתי וחיבקתי כל אחד ואחת מהכיתה שלי, אחרונות חיבקתי את החברות הכי טובות שלי.
"תודה, אתן החברות הכי מדהימות בעולם, נשמור על קשר ברור?" אמרתי.
"ברור!" הם צעקו והתנפלו עלי בחיבוקים.
YOU ARE READING
ההבדל בינינו
Mystery / Thrillerשתי תאומות זהות, שונות באופי , אויבות אחת של השנייה. מה יהיה עם האהבה, קנאה, חברות, בנים, בנות, משפחה... איך זה לגדול עם נערה שכל מה שהיא רוצה הוא לשנוא אותך? תגלו הכל כשתקראו את הסיפור... קריאה מהנה...! אזהרות: *תכנים מיניים *אלימות *קללות *קט...
