ברברוסה ובודיקה: רצח שנוי למחלוקת

פרק שני: בחדר הנתיחה

החדר חשוך. הדלת סגורה והתריסים פתוחים. מבעד לחלון שמים אפורים כרגיל, מרים קמה ממיטתה לעבר השעון שמונך על השידה, השעון האלקטרוני שנראה חדשני ביחס לשאר הרהיטים בדירה מציג את המספרים אחד, אפס, אחד, שלוש. מרים מרימה את הנייד שלה מהשידה החומה, כדי לבדוק את התאריך. היא יוצאת מהחדר על עבר הסלון, על השולחן; המיושן בכוונה, נמצאים המפתחות של הדירה, היא לוקחת אותם ויוצא עם פניה לכיוון האוניברסיטה.

לפני כיתה שלמה עמד המרצה, לבוש בחליפה עם סוודר מתחת, עניבה הדוקה היטב. "ועל פי התאוריה שלו, אונס מושפע על ידי מקרים שקרו לאנס בחייב, בין אם הוא ראה זאת בטלוויזיה או שהוא חווה זאת בעצמו. כן, זה נופל תחת תאוריית החיקוי, כשאדם רואה או חובה משהו הוא יחכה אותו. השאלה היא האם זה נופל למציאות? אני מאמין שלא נדע אלה אם נשאל אנס, האם יש אנסים בכיתה?" שאל המרצה בכוונה צינית. הכיתה שתקה. אף אחד לא הגיב. ניקוי גרון נשמע מכיוון המרצה בעודו מסדר את העניבה שמהודקת היטב.  "טוב. אז לתאוריה הבאה," רטט הופיע בכיסה של מרים, היא הוציאה את הנייד מהכיס שלה ופתחה אותו. על המסך היה כתוב "שעה 2" מרים הרימה את ראשה לכיוון המיועד וראתה את קינגסלי, הוא הניף את ידיו באוויר וקרא לה. מרים לקחה את הציוד שלה ויצאה מהר.

"אני מצטערת אם אני בוטה אבל מה יכול להיות כול כך חשוב שאתה מקפיץ אותי ביום לימודים בלי התראה?" שאלה מרים. 

"את צודקת זה לא מתחשב מצידי, אבל זה דחוף" 

"נו תדבר כבר."

"את זוכרת את הבחור ההוא שהגיע אלינו למשרד?"

"כן, בני, הוא היה ממש לחוץ לגבי החבר שלו-"

"בדיוק, הוא אמר שחבר שלו מואשם ב-"

"כן אני זוכרת." קטעה מרים את קינגסלי.

"מעולה, אז הבחור שנרצח, דזמונד, או יותר נכון מה שנשאר ממנו, מצאתי אותו!"

"מה זאת אומרת?" שאלה מרים בבלבול.

"לאחר שהוא נהרג המשטרה חקרה את הדירה ולאחר שהם עברו על כול הזירה-"

"איזו זירה?" שוב קטעה מרים את קינגסלי.

"מצאו אותו בסוף בדירה של מישהי, אבל זה לא חשוב מה שחשוב הוא שאחרי שהם סיימו לבדוק את הזירה הם העבירו את הגופה שלו לנתיחה."

"איו." אמרה מרים כשתחושת גועל עוברת בגופה.

"אנחנו הולכים לשם עכשיו."

"מה?!" אמרה מרים באי הבנה.

"עכשיו."

קינגסלי פנה לאחור בעודו עדיין מסתכל על מרים, לאחר הוא הסתובב והלך ומרים אחריו.

בחדר מואר עמדו שני אנשים לבושים עליוניות כחולות ומכנסיים מתאימים.

"ובמסך הזה רואים את המסדרון הימני, זאת המצלמה היחידה שם לצערי" הסביר האחראי למתלמד.

"אני הולך להפסקה, אם מישהו מגיע תשאל מה הוא צריך סבבה? לא אמורים לבוא אנשים שלא ברשימה."

"יש רשימה?"

"יש רשימה במחשב במסמך טקסט. אל תדפוק את זה, יעיפו אותך מפה בשנייה" אמר האחראי בעודו מתרחק.

לאחר כמה דקות הדלת נפתחה. מתוכה יצאו שתי דמויות. איש גבוה עם זקן, הוא היה לבוש בחליפה אפורה. מאחוריו הגיחה אישה שכומת עור, ראשה הגיע לכתפו. היא הרימה את ראשה מהרצפה וזוג משקפיה זהרו מהשתקפות האור על הזכוכית.

"אתה יכול לעזור לנו?" שאל קינגסלי.

"במה אתם צריכים עזרה?"

"אנחנו צריכים לראות את הגופה של דזמונד ברייקלי."

"אתם קיבלתם אישור?" קינגסלי לא ענה.

"אפשר את השם שלך אדוני?"

"וויליאם בייקרס" ענה קינגסלי. המתלמד החל לחפש מהר ברשימה.

"ברוך שובך מר בייקרס. חדר שלושים, הוא יהיה בכונן מספר שש."

מרים החלה ללכת לכיוון החדר וקינגסלי בעקבותיה. כמות רוק גדולה ירדה בגרונו של המתלמד בעוד הזיעה על מצחו כמעט שמטפטפת על הרצפה.

"עשרים ושבע, עשרים ושמונה, תשע שלושים! הנה זה פה" הראה קינגסלי בהתרגשות.

"קדימה למה אנחנו מחכים?" השניים נכנסו לחדר מספר שלושים. הדלתות הכבדות נפתחו והראו חדר מטאלי, מעבר לשולחן הניתוחים הוצב קיר מלא כוננים ממוספרים.

*תוכן גראפי*

"אוקי כונן מספר שש. את מוכנה לזה?" שאל קינגסלי בעוד אדים יצאו מפיו מחוסר החום שהיה מחדר הנתיחה. הוא פתח את הכונן; שמיכה כחולה כיסתה את התוכן הפנימי. קינגסלי הרים אט אט את הכיסוי.

"ואוו!" אמרה מרים בעודה מזנקת לאחור. ראשה של הגופה נמעך פנימה מקדקוד הראש עד לעין ימין, סימנים כחולים מילאו את חלקו העליון של הגוף, כתף ימין פרוקה ממקומה, הלסת פרוקה ממקומה, השפה העליונה הייתה נפוחה בעוד השפה התחתונה נקרעה בצד ימין. קינגסלי לקח צעד אחורה והניח את ידו על פיו.

"לא ציפיתי לזה." אמר

"מי יכול לעשות דבר כזה לבן אדם אחר?!" קינגסלי שתק בזעזוע. הוא כיסה את הגופה בבד הכחלחל והכניס את כונן מספר שש בחזרה למקומו.

"אני חושבת שזה גדול יותר ממה שחשבנו, לעזאזל אני חשבתי שהוא עדיין חי עד היום בבוקר."

את צודקת, זה באמת יותר גדול ממה שחשבנו" קינגסלי תהה לרגע ברחבי החדר. 

"מרים, אני יודע לאן ללכת!" אמר בזמן שצעד לכיוון היציאה.