ברברוסה ובודיקה: רצח שנוי למחלוקת

פרולוג

מוזיקה לא חובה, הוראות: לשים על 25 אחוז ווליום בערך ולשמוע למשך כול הפרק או לפחות עד הפסקה הראשונה.

השעון מראה שהשעה היא אפס שש נקודתיים אפס אפס.
זאת הרכבת השנייה היום ובכול זאת היא מלאה באנשים, בספסל ממול אישה עם שמלה מבד מאוד קליל, שערה הכהה שהפך ל"ראסטות" אסוף כלפי מעלה, היא נראית כאילו חזרה מ"טיול משמעותי במזרח".
צחקוק קל.
עורה הבהיר מעיד על כך שלא הייתה חשופה לשמש בזמן האחרון.
לידה ישב גבר קירח עם מחשב נייד על בירכיו; הוא מקליד בו מהרגע שנכנסתי לרכבת
כשעברתי לידו כדי לשבת ראיתי שהוא בונה תוכנה, שורות על גבי שורות של שפת מחשב שאני פחות מבינה בהם, זה דורש הרבה סבלנות; תכונה שאני מאוד לוקה בה.
לפתע בקרון נשמע קול ממערכת הקריאה.
"הרכבת כרגע נכנסת לתחנה, מרכז העיר"
מרים קמה מהכיסא והתחילה להלך לכיוון דלת הקרון.
הדלת נפתחת ומאחוריה אנשים קצרי זמן שנדחפים לקרון.
מרים דוחפת את עצמה החוצה בזריזות בכדי לא להישאר בקרון.
בקצה התחנה ישנם מדרגות, אנשים נעים לכיוון המדרגות הנעות אך מרים עולה במדרגות הרגילות.
מחוץ לתחנה נמצא הכביש הראשי של העיר. הרחוב מוצף במים מרוב הגשם שנמשך כול הלילה.
כול המכוניות עוברות מאוד מהר, המראה מרגיש כמעין כאוס שבו אף אחד לא באמת יודע לאן הוא נוסע.
אחרי שני רחובות והליכה רבה מרים נכנסת לבניין לבן בעל שתי קומות, הדלת עשויה עץ ועליה כתוב בסדר יורד: "משרד רואי חשבון, אופטיקה, א. מערכות אבטחה."
מרים בוהה שוב בנייר שבידה
"אולי זה לא המקום? אבל זאת הכתובת..."
היא הופכת את הדף.
קומה שניה, דלת שלישית מימין.
בקומה הראשונה נמצאת חברת האבטחה, דלת זכוכית מעוותת וגדולה, אחרי הדלת סט מדרגות עץ שפונה ימינה.
בקומה השנייה אחת ליד השנייה הדלתות של חברת האופטיקה ומשרד רואי החשבון, אבל שום דלת שלישית.
מרים פונה שמאלה, כלום, פונה ימינה ורואה מסדרון שממשיך קדימה.
היא צועדת פנימה בביטחון חלקי.
ולבסוף מגיעה לדלת עץ שעליה כתוב "685" בכיתוב מסוגנן ויפה.

קינגסלי מלטף את זקנו בעודו צופה ברחוב הגשום שמבעד לחלון, הוא מוציא מכיסו את ידו ובודק את שעון היד שלו, המחוגים מורים על השעה שש וארבעים וחמש דקות.
"היא צריכה להגיע בקרו-"
הדלת נפתחת על ידי אישה צעירה בעלת עור כהה, היא מרכיבה משקפיים שחורים ועגולים בעלי קצבות דקים שמגדילים את עיניה עד מאוד, שערה הקצר והחום מחליק עד כתפיה שמחוממות על ידי מעיל בד ירקרק כהה, הוא נראה ישן.

"מר קינגסלי, אני מקווה שלא הקדמתי"
אמרה מרים.
"ממש לא מרים! את הגעת בדיוק בזמן שתיארתי שתבואי. נהדר, בואי נתחיל"
מרים הופתעה מישירותו של קינגסלי אך ניסתה להסתיר זאת בהבעת פניה. קינגסלי התיישב בכיסא גדול מעץ כהה בעל ריפוד ירקרק. "אז, מרים מתי התעוררת היום? את גרה פשוט בצד המערבי של העיר, אני מאמין שזאת הייתה נסיעה ארוכה ברכבת לא?". מרים התיישבה מולו מעבר לשולחן העץ העתיק למראה על כיסא משרד שחור ומודרני. "איך אתה?" אמרה מרים עד שתקטעה על ידי קינגסלי. "את לא משתמשת באיפור רב, לא לפחות באחד שאני רואה, אף פעם לא הייתי מומחה באיפור אבל בכול זאת אני רואה עליך חוסר שינה מזערי הייתי מנחש שהתעוררת בסביבות ארבע ורבע בבוקר? אולי מוקדם יותר, הנסיעה לפה מכול אזור אחר בעיר תהיה או ארוכה בשעה או קצרה מאשר הנסיעה מהצד המערבי וכול זה בגלל שהעירייה בנתה את קו הרכבת התחתית הזה עד למרכז העיר, שאר האזורים עדיין מנותקים כמעט לגמרי מהמרכז מבחינת תחבורה". מרים נשארת המומה אך קרה בהבעת פניה; שוב. "אז איזה ידע אקדמי יש לך להציע לי?" "יש לי תואר ראשון בסוציולוגיה ואני עובדת על תואר שני" "ואוו סוציולוגיה הא? בדיוק כמוני" "עשית תואר ראשון בסוציולוגיה?" "דוקטורט האמת, עשיתי אותו בזמן שסיימתי דוקטורט בספרות ותואר שני בלימודי ארכיאולוגיה" "הו, מרשים, אני עדיין רק בתואר הראשון שלי" "זה בסדר, בשלב מסוים את תגיעי לגדולה אקדמית בלי בעיה" "תראה, קל לך להגיד את זה, אתה בגילי וההפרש בין הניסיון של שנינו נראה גדול מאוד" מרים חייכה חיוך קטן בעודה נשענת לאחור עם הכיסא. "מה לגבי מערכת יחסים?" מרים ישרה את גבה במהירות וכמעט קפצה ממקומה "מה לגבי זה?" שאלה "באיזה מצב משפחתי את? נשואה, גרושה, בעלת ילדים? ואם כן אז כמה?" שאל קינגסלי עם חיוך "איזו מן שאלה זו? אני לא נמצאת בשום מערכת יחסים ולא אין לי ילדים! למה המידע הזה בכלל חשוב?" אמרה במעין כעס מזערי בעוד ששני כפות ידיה הקטנות מונחות על השולחן והיא רוכנת מעליו, בוהה בקינגסלי קרוב בעניים "מעולה, טוב התקבלת. את בדיוק מה שאני מחפש; צעירה, בעלת כישרון, ללא ילדים, תואר ראשון" מרים חזרה לכיסא, פניה מאדימות אט אט. קינגסלי קם מהכיסא וצעד מבעד לספריה הרחבה לעבר דלת עץ. "אז שנתחיל?"