פרק 10

436 33 5
                                    

הגוף שלי כואב, הרגליים שלי רועדות מכאבים ואני לא מסוגלת להמשיך לנקות. מריה אייזנשטט החליטה להעביד אותי כהוגן, נותנת לי לשטוף את כל הבית עד פיסת האבק האחרונה. כמובן שאני לא מתווכחת, יודעת שאם אתנגד לה או אעיר על כך אז אחטוף בראש ואולי אפילו אני וויליאם נאבד את מקום המבטחים שלנו.

אנחנו מתחילות מהמטבח, אני שוטפת את כל הכלים, את כל הסירים מבריקה עד לשביעות רצונה. לאחר מכן אני מנקה את כל המדפים מהאבק ומסדרת את הכלים לפי בקשתה. כל הזמן הזה מריה יושבת על הכיסא במטבח ונותנת לי הוראות איך היא רוצה שהדברים יהיו, איך היא רוצה שאשטוף ואנקה.

אחרי שעתיים ארוכות ומייאשות במטבח אנחנו עוברות לחדר השינה. מריה מוציאה את כלל ההלבשה והסדינים מהארון, ומובילה אותנו עם כל הבדים אל חדר הרחצה שבגינה. היא ממלאת דלי מים ופוקדת עליי להתחיל לשטוף את הכל. כמובן שגם אז היא לא עוזרת לי, דורשת ממני שלא יישאר אף כתם על הבגדים והסדינים ועוזבת אותי לבדי. שוב העבודה מרגישה לי אינסופית, ואני לא מסוגלת לצייץ על כך שאני מתעייפת.

הבטן שלי מקרקרת, אני רעבה. אני רוצה לבקש ממריה שתיתן לי איזו פרוסת לחם עם חמאה, משהו קטן לאכול, אבל היא כל הזמן נותנת לי עוד ועוד משימות ואני לא מוצאת את ההזדמנות לבקש ממנה את הדבר המועט הזה - מזון.

מיד לאחר שאני מסיימת לשטוף את כל הבגדים והסדינים, אני תולה אותם לייבוש במהירות ונכנסת הביתה. לאחר מכן אנחנו עוברות אל הסלון. שם מריה מצווה עליי לנקות את האבק מכל המדפים, ולסדר את הכל במקום. לאחר מכן היא אומרת לי להתחיל לשטוף את הרצפה, החל מהקומה העליונה אל המטבח ולסיים בסלון. אני עושה כדבריה ובדיוק כשאני מתחילה לשטוף את הרצפות בסלון, וויליאם והייניריך נכנסים הביתה.

אני מביטה בוויליאם, שקיות שחורות נמצאות מתחת לעיניו וכתפיו רפויות בעייפות. אני לא מהססת, משחררת את המגב ועושה את דרכי אליו. אני מחבקת אותו, מפתיעה את עצמי ואותו ואת הזוג אייזנשטט. הוא מקבל אותי אליו, זרועותיו חובקות לגופי בחוזקה ואני מקבלת את חום גופו באהבה.

״שאנדה, בושה!״ מריה אייזנשטט לא נוצרת את לשונה ופוצחת את פיה. אני מיד מתרחקת מוויליאם במבוכה, ומסתכלת עליו מלמטה. הוא מביט בי ברוגע, לא מתרגש כל מדבריה של המכשפה הגרמניה.

״מה את עושה?״ הוא בוחן אותי ומעוות את פניו לאור המראה שלי. אני לבושה בבגדים בלויים שנועדו לנקיון ושיערי אסוף בפקעת מרושלת. הוא מביט מאחוריי, מבחין במגב שהנחתי בצד.

״עוזרת לגברת אייזנשטט עם הנקיונות,״ אני משיבה העייפות.

״נקיונות?״ קולו מתקשח, ומבטו תר אחרי הגברת.

Heil SatanWhere stories live. Discover now