Love&Bad blood

פרק 46-האקדח

פרק 46(53)

קפאתי במקומי. עיניי חשכו. איך הוא נכנס לבית ואבא שלי לא עצר אותו? או שהוא בעצם עצר את אבא שלי? נצמדתי לארון בפחד. ׳יופי טעות של מתחילה. כאילו את לא מכירה אותו נוי!׳ המוח שלי צעק עליי. החיוך שהיה על פניו, זה כמו החיוך המרושע הזה שרואים בסרטים, חיוך של אויבים שמשיגים את מה שהם רוצים. ג׳ק התקרב אליי באיטיות עד שעמד צמוד אליי, ממש ממש צמוד אליי. נשימותיי נעשו לא סדירות כאילו רצתי עכשיו מבית הספר לבית. עיניו של ג׳ק לא משו מעיניי. בהיתי בו בפחד ופעימות ליבי האיצו והתחזקו כך שהייתי בטוחה שגם הוא שומע אותן. הוא הניח את ידו על צלעותיי, באיזור ליבי והרגיש את פעימות הלב שלי. החיוך על פניו גדל וידעתי שהוא מרוצה, את מה שהוא רצה הוא השיג אך מיד חיוכו התעקל. הוא לא מרוצה לגמרי, חסר לו משהו, ואני יודעת טוב מאוד מה חסר לו.
"נוי, נוי, נוי. אמרתי לך שניפגש בקרוב, נכון? את גם לא צריכה לענות לי כי אני י..." "לעזאזל מה עובר בראש החולני הזה שלך?" התפרצתי לדבריו והורדתי ממנו את ידי. כמובן שהרפלקסים שלו חדים יותר משלי והוא תפס בסנטרי בחוזקה וחייך אליי שוב. "בראש החולני שלי עובר דבר אחד בלבד, שאלה קטנה וחשובה שאת בטח יודעת מהי." הוא ענה ואת ידו הפנויה הכניס לכיס שלו. הוא הוציא מכיסו אזיקים שמחובר אליהם צרור מפתחות עם שני מפתחות. "לפני שאני אוזק אותך, את רוצה לענות לי על השאלה?" הוא שאל אותי אך ידעתי עמוק בלב שלי שהוא יודע את התשובה טוב מאוד. שלחתי את ידיו כדי לחנוק אותו אך הייתי איטית מידי, והוא, תמיד צעד לפניי, פתח את האזיקים ואזק לי את אחת הידיים. הוא פעל במהירות, סובב אותי עם הגב אליו, הצמיד אותי לארון ואזק את ידי השנייה מאחוריי הגב. הוא הניח את ידו על כתפי ודחף אותי לכיוון הדלת. "תקדמי!" הוא בעט באחורי ברכי הימנית, גורם לי למעוד ולנסות לעצור את עצמי מליפול אך ללא הצלחה. הוא משך אותי לעמוד והתקדמנו לסלון שם ראיתי את ג׳ולי עומד על יד אבי אשר קשור לכיסא. עיניו אדומות, מלאות כעס. "תעזוב אותה חת..." אך הוא לא סיים את המשפט וג׳ולי קשרה לו מטפחת על הפה. ג׳ק דחף אותי ונפלתי לרגליו של אבי. "לפעמים אני תוהה אם אתם מטומטמים או שאתם נותנים לי לעשות עבודה קלה מידי? או שבעצם, כשאני חושבת על זה עכשיו, זה שניהם יחד." ג׳ק אמר והניח את רגלו על הירך של אבי. הרמתי את עיניי אל ג׳ק והוא ירה לעברי מבט זועף וירק: "תשפילי מבט כלבה!" וכך עשיתי. "מיק, אתה יודע שברוב זה יהיה הסוף שלך, של שניכם, נכון?" ג׳ק שאל את אבי שבתגובה לא ענה דבר. ׳כמובן שהוא לא יענה שכל, הוא עם מטפחת על הפה שלו!׳ המוח שלי גער בי. "אתה יודע שבקרוב תיכנס לכלא, נכון ג׳ייקוב ליאנדר מארקס?" פלטתי ומיד התחרטתי על כך. לעולם, אבל לעולם, אל תאיימו על פושע ותקראו לו בשמו המלא בסוף האיום, אתם תתחרטו על כך כל חייכם!

"נוי סדרסיון, שרמוטה קטנה, אני מניח שאת קצת שכחת את כל מה שלמדת בישראל, נכון?" ג׳ק שאל ובעט בראשי ונשכבתי על הרצפה בחוסר נוחות כשידיי אזוקות מאחורי גבי. הרגשתי את רגלו דורכת על גבי התחתון בחוזקה. "ד...דיי!" פלטתי צעקה אך הכאב נמשך והתחזק. "ציפיתי ממך ליותר נוי סדרסיון, אבל היום את פשוט, קלה מידי וזה משעמם אותי. אבל אני חושב שאני אשאר פה קצת, אולי זה יהיה מעניין יותר." ג׳ק אמר והרגשתי את רגלו עוזבת את גבי. אך שנייה לאחר מכן היא נחתה על ראשי ומחצה אותו לרצפה. בקושי נשמתי, או שיותר נכון, נשמתי רצפה. זו ההשפלה הכי גדולה שאי פעם חוויתי מג׳ק מאז ההיכרות שלי איתו. הגעתי לשפל, הגענו, אני ואבא שלי. עכשיו, כל מה שהתחמקנו ממנו, חוזר אלינו כמו בומרנג. מפה כבר אין דרך חזרה, זה הסוף של תקופת הבריחות מג׳ק ותחילת תקופת ג׳ק השולט.
הצחוק המתגלגל של ג׳ק מילא את החדר השקט וליווה אותו הצחוק הגועלי של ג׳ולי. "אתם יודעים למה אתם עוברים את כל הסבל הזה נכון? סך הכל כי לקחתם משהו שהוא שלי, לא משהו קריטי." ג׳ק אמר בנינוחות אך קולו התעצם והוא צרח: "רק גנבתם את האקדח הכי יקר שלי!"

מקווה שאהבתן!❤