Love&Bad blood

פרק 22-דייט

פרק 22(27)

רציתי לחזור לתוך הבית אבל גרנט יצא מהמכונית ואמר: "בואי, אני הדייט שלך לערב." הוא תפס בכף ידי וחום עבר בכל גופי. למרות שלא רציתי לעזוב אותו משכתי את היד ואמרתי: "לך אל הנטשה הזאת שלך או לשרלוט או לכל אחת מהזונות האחרות שלך. אני לא אחת מהן, ממש נמאס לי ממך. ממש אוהב אותי, אני רואה כמה." הוא משך אותי אליו והחזיק במפרק כף ידי. זה כאב כל כך. "עזוב אותי!" צעקתי והוא רק חיזק את אחיזתו. "תפסיקי כבר עם זה, את לא מבינה שאני אוהב אותך?" הוא אמר בצעקה. העפתי לו סטירה עם היד הפנויה שלי ואמרתי: "גרנט תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שאתה אוהב אותי." התקרבתי אליו עד שנותרו בינינו ס"מ ספורים והוא הסתכל לתוך עיניי. שתקנו שנינו, מביטים אחד לשניה בעיניים. "אני אוהב אותך. אני מצטער על שגרמתי לך לקנא. הייתי עצבני נוי, בבקשה תביני אותי! אני אוהב אותך!" הוא אמר וקירב את שפתינו. הוא תפס בעורפי ולחש: "אני כל כך אוהב אותך, ואת השפתיים האלה שלך. כל כך יפות ונעימות ומתוקות." הוא הצמיד את שפתיו לשלי ברעב. הוא היה נואש לטעום משפתיי. נשקתי לו חזרה, לא מסוגלת לעמוד בקסמו. הוא תפס באחוריי והצמיד את מפשעותינו. גנחתי לפיו והוא ניתק את שפתיו משלי ולחש: "בואי איתי, נצא לאנשהו."

ישבנו במסעדה מפוארת והתיישבתי על ידו. הוא הניח את ידו על ירכי וזזתי באי נוחות. הוא הזיז את היד ואמר: "סליחה אני לא התכוונתי." חייכתי חיוך קטן ואמרתי: "זה בסדר, הכל טוב." המלצרית הגיעה ולקחה מאיתנו את ההזמנה. "סטייק אנטריקוט מידה מדיום רייר ופירה בצד וקולה." גרנט אמר. הוא הסתכל עליי והנהנתי קלות. "פעמיים" הוא אמר והמלצרית השאירה פתק על השולחן והלכה. ידעתי כבר מה זה, המספר שלה. גרנט תפס את הפתק וקרע אותו לנגד עיניי. "אני לעולם לא אסתכל על אישה אחרת מלבדך." הוא אמר ותפס בידי. הוא נשק לאצבעותיי ולחש: "יום יבוא ותהיה לך פה טבעת." נשימתי נעצרה ונחנקתי. התחלתי להשתעל ואחרי שניות אחדות שאלתי בקול חלש: "טבעת?" הוא הנהן והשר ללחי הימנית שלי.
קמתי ויצאתי מהמסעדה כמה שיותר מהר. טבעת? הוא רוצה להתחתן איתי? הוא רוצה להיות איתי לנצח? להביא איתי ילדים לעולם? גאד! יותר מידי מוקדם לי, זה יותר מידי מוקדם. אני לא יכולה להתארס למישהו בגיל 16. זה בלתי אפשרי. זה מוקדם מידי. אני לא יכולה לעשות את זה.

"נוי!" שמעתי את גרנט מאחוריי. אני לא יכולה לתת לו לעשות את זה. זה מוקדם לי מידי. "נוי בבקשה תתני לי להסביר, זו לא הייתה הכוונה שלי." הוא תפס בידי ומשך אותי אליו. הסתכלתי לתוך עיניו והוא לחש: "לא התכוונתי להלחיץ אותך. טבעת בגיל 16? באמת נראה לך? התכוונתי לעתיד. נוי אני רואה אותך בתור האישה שלי. אני יודע שאנחנו רבים הרבה ושיש לי הרבה דפקות ושלא בטוח שאת רואה אותי בתור בעלך אבל אני אוהב אותך ואני תמיד אוהב אותך, לנצח." "אנחנו מכירים יומיים גרנט, רק יומיים." אמרתי והוא הצמיד אותי אליו לחיבוק. "יומיים שגרמו לי להבין שאת האישה של חיי."