Love&Bad blood

פרק 17-ילד קטן ומפגר

פרק 17(21)

אני לא יודעת מה גרם לי לעשות את זה אבל ברגע ששון הסתובב עם הגב אלינו והלך למקום שלו תפסתי את הסכין והצמדתי אותה אל עורי. הלהב החד כמעט וחתך את עורי אך לא הייתי מסוגלת לזה. אני לא עושה את זה, אני לא חותכת. הכנסתי את האולר לכיס ונאנחתי. "אם תסבירי לי למה יש לך אולר אני אדאג שהסרטון הזה לא יגיע אל המנהל." גרנט אמר והראה לי את הסרטון שהוא צילם. ראו בו אותי מוציאה את האולר ומצמידה ליד שלי. הוא עצר ואמר: "בהפסקה את מסבירה לי אוקיי?" הנהנתי ולחשתי: "כן אדוני" וגלגלתי את עיניי. "שמעתי את זה." הוא אמר והניח את ידו על ירכי. לא שוב אותו סיפור!
שיעור מתמטיקה עבר בשקט. גרנט לא הציק לי ולא דיבר איתי. יכול להיות שהוא כועס עליי? הצלצול לסיות השעה השנייה הגיע ואיתו הלחץ של גרנט. "תעזבי את התיק המזדיין הזה ובואי איתי כבר." הוא אמר לוחץ עליי. לקחתי את התיק איתי והלכתי אחרי גרנט. בזמן שהלכנו למחששה מלא ילדים הסתכלו עלינו והתלחששו. גלגלתי את עיניי וגרנט חיזק את אחיזתו בידי. "תתעלמי מהם, סתם מפגרים." הוא אמר והנהנתי אליו.

הוא התיישב על הספסל הריק ואמר: "טוב אז עכשיו את מוכנה להסביר לי מה המנהל רצה ממך? או שאת רוצה שאני אוציא ממך את זה בדרך של אתמול?" נלחצתי לרגע ולחשתי: "הוא דיבר איתי על מה שעשיתי לזונה הזו שלך." הוא צחקק ואמר: "זה היה ממש טוב." הוא הוציא סיגריה והתחיל לעשן. התרחקתי ואמרתי: "קיצר הוא משאיר אותי בריתוק עד 4 היום." נעמדתי מול גרנט, מטרים ספורים מפרידים בינינו. הוא חייך אליי חיוך קטן ושטני ואמר: "זה מעניין, מה בעניין האולר? למה את מביאה אותו לבית הספר?" קולו מעוניין. נאנחתי ואמרתי: "אם מישהו ירצה לפגוע בי אז כדאי שתהיה לי סכין בהישג יד." הוא הנהן ואיפר את הסיגריה שלו. הוא שאף לריאותיו את העשן והוציא אותו מפיו.
נגעלתי והתרחקתי ממנו. הנחתי את התיק על הרצפה והתחלתי לדלג על הדשא שהיה שם. שמעתי את גרנט מצחקק ואומר: "את כמו ילדה קטנה. רוצה שנשחק תופסת?" צחקקתי והתחלתי לרוץ. "הו ממני את לא תברחי בובה." שמעתי אותו והתחבאתי מאחורי אחד העצים הגדולים שם. ראיתי אותו מתקרב והמשכתי לרוץ. שמעתי אותו מתנשף מאחוריי. הוא קרוב. הסתובבתי ורצתי לכיוון הנגדי וניסיתי להגיע שוב אל העץ אך לא הצלחתי, נמשכתי אחורה והתנגשתי בחזהו המוצק של גנרט. הרמתי את ראשי להביט בו והוא חייך אליי ואמר מתנשף: "אמרתי לך שלא... וואו את רצה מהר!" צחקקתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו אך הוא לא נתן לי. "לא לא לא, את נשארת איתי פה." הוא אמר וחיזק מעט את אחיזתו. נאנחתי ואמרתי: "בוא נלך, עוד מעט צלצול." הוא לא עזב אותי, התקדמנו בצורה מוזרה אל הספסל והוא לא שחרר אותי. הוא התיישב על הספסל ונאלצתי לשבת עליו. "אתה מוכן לשחרר?" שאלתי מיואשת. הוא צקצק בלשונו ואמר: "עד שתגידי שאת לא יוצאת עם אחי היום. ואני אבדוק אותך." "אני לא אצא איתו." אמרתי בהחלטיות והוא אמר: "מבטיחה?" קולו מרמז שהוא איננו מאמין לי. הנהנתי והוא עזב אותי. "אני אבדוק אותך, תיזהרי." הנהנתי והסתובבתי לשבת עם הפנים אליו. הוא קירב את פניו לשלי. עיניו ירדו להביט בשפתיי והוא נשך את שפתו התחתונה. נשימתו החמה עטפה את גופי בתחושה טובה והוא הצמיד את מצחינו. הזיעה שלו מהריצה הדביקה אותנו ולא שחררה. הוא חיכך את אפו בשלי, גורם לי להעלות חיוך על הפנים ואפילו לפלוט צחקוק קטן. שפתיו נגעו בשלי קלות. לפתע הגיע הצלצול, לעזאזל!