אנה היקרה,
אכן יש פרטים שאני מעלימה ממך, אך את צריכה להבין אותי. לא תמיד אני יכול לספר לך את כל מה שעובר עלי. אני תמיד כותבת בקצרה ורק לעיתים רחוקות. אסור לי להסתכן שימצאו אותך.
יום אחד הייתי צריכה ללכת עם בנותיה של הפולנייה לכנסייה. אף פעם לא התפללתי בכנסייה, אבל לא יכולתי לסרב ללכת איתן. הרי אני צריכה להראות להן שאני נוצרייה.
הצעתי להן לשחק במשחק. אני עמדתי לפני הבנות והעמדתי פנים שאני הכומר והן התקרבו אלי ואמרו, "יבורך ישו." כך גיליתי מה עלי לומר כאשר אני נכנסת לכנסייה.
הגענו לכנסייה ושם אמרתי את כל אשר למדתי. לפתע הרגשתי כמו בוגדת, ופרצתי בבכי. לא החזקתי מעמד יותר.
אמרתי לכומר ההוא, "המקום הקדוש הזה, כל כך משפיע עלי שאני חייבת לומר לך שאני יהודייה, ואם... ואם יקרה לי משהו זה על מצפונך."
הכומר בירך אותי, אמר שלא יקרה לי דבר ושאהיה שקטה.
לו רק יכולתי להאמין בזה מספיק חזק כדי להשתיק את פחדיי.
שלך,
מרים.
YOU ARE READING
יומנה של מרים קרייזל
Non-Fiction*מקום #1 בתאריך 24/04/2017* סיפור אמיתי; את סיפורה של מרים שמעתי לפני שנים בראיון שכנראה היה נאבד בנבכי ההיסטוריה, אך מהרגע הראשון ידעתי שעליו היה להיכתב. לא יכולתי לשחרר ממנו. אז, בהשפעת אנה פראנק, חזרנו כ80 שנה אחורה כדי שאכתוב יומן מנקודת מבטה של...
