הבובה שלו

פרק 117-תרדמת שבועיים

המשך-לאחר שבועיים

קריאות של השם שלי מתהדהדות בראשי, קשה לי לפקוח את העיניים אך אני מתעקש ומבחין באישה, היא מדברת אליי אך אני לא שומע אותה.
היא מסמנת עם שפת הגוף אם אני שומע אותה ואני מסמן לה שלא, אז אני מבין שאני בבית חולים כי היא שמה לי חומר בתוך העירוי.
׳איפה האישה שלי?׳ אני שואל, אף אחד לא עונה ואני מבין שהאחות יצאה מהחדר. לאט לאט אני מתחיל לשמוע אין מי שמדבר אליי אבל אני יודע לפי הקולות של דלת החדר נפתחת ואני מבחין בשני גברים נכנסים אל תוך החדר בקריאות עידוד.
אני מביט בהם ומתמקד בכל מה שאני יכול לאתר אצלם, ברס וליאור, הם מתקדמים אליי ומחבקים אותי בתורות.
׳יבן זונה פעם אחרונה שאתה שותה ג׳ק! שמעת?׳ ליאור צועק עליי, ברס צוחק ואני מביט בשניהם מבין ששוב פעם שתיתי והייתי עצבני במקביל.
משום מה הציק לי משהו, זה כאלו אני התגעגעתי אליהם.
כאלו הייתי זמן ממושך בלעדיהם.
׳מה זה איפה הייתם כל הזמן הזה?׳ זאת השאלה הראשונה שעולה במוחי.
׳פה בחוץ ימזדיין לילה ויום חיכינו שתתעורר!׳ ברס עונה, אני מביט בו.
רגע כמה זמן הייתי כאן? מה הייתי בתרדמת?
׳מה זאת אומרת לילה ויום?׳ אני שואל, רגע רגע.
׳היית בתרדמת לזמן ממושך, אתה לא קמת עד שלשום׳ ליאור ענה ׳שלשום ואתמול היינו איתך בחדר ודיברנו אבל אתה לא זוכר כי לא היית מרוכז מהאנדרנלין שצברת שבועיים בתרדמת אתה מבין אחי?אז הם נתנו לך תרופות ועכשיו אתה איתנו במאה אחוז׳.
׳מה עם האישה שלי?׳ אני שואל, הם מסתכלים אחד על השני.
׳הוא הזמין למחר מקומות במסעדה׳ הם מתכוונים לאביגדור.
׳מחר עושים את זה׳ אני אומר ׳מחר מחסלים את הבן זונה׳.
׳מה אם הם לא ישחררו אותך?׳ ברס שואל.
׳הכול טוב׳ אני אומר, הם התיישבו ודיברנו על נושאים גבריים כגון כדורגל, פוליטיקה, כסף וסקס.
׳אני אוהב את האישה שלי שלי במיטה׳ ברס אמר, הוא נשוי ואישתו בהריון.
׳אחי לילה אחד איתי וליאן לא הולכת שבוע׳ אני אומר, הם צוחקים.
צהריים
האחות הזריקה לי משהו שברס דאג לדעת לפני, קיבלתי אישור ממנו לזריקה.
היא נתנה לי תרופות שאגב אותם גם ברס דאג לבדוק ולאט לאט הרגשתי שעיני נעצמות.
למחרת
בבוקר האחות נתנה לי תרופות שאני לא צריך להזכיר שברס בדק, היא נתנה לי תרופות ואמרה לי מה לקחת בכל יום, ברס הקשיב, אני פחות.
ליאור נכנס אל תוך החדר עם שקית והגיש לי ׳קח ימזדיין הבאתי לך בגדים׳ הוא אומר.
׳בוקר טוב ולבבי גם לך אחי׳ אני אומר, כולם יוצאים מהחדר ואני מתלבש.
לקחתי את הפלאפון שלי, השעון היקר שלי, הטבעת נישואין שלי ועוד טבעת זהב שלי שהיו אצל ליאור.
יצאתי מהחדר ישר לפינת קבלה וחתמתי על מסמך עזיבה.
אנחנו יוצאים מבית החולים ונכנסים לרכב של ברס. ׳ימזדיין מה אתה נמצא בתרדמת פאקינג שבועיים לא משעמם לך לראות מסך שחור?׳ ברס שואל, אני וליאור נשפכים מצחוק.
׳תאמת אחי? לא יודע מה ראיתי כל הזמן הזה׳ אני אומר בחיוך.
׳באחד מהלילות העיניים שלך זזו יזין ברחתי למלון וחזרתי אחרי שעה כי פחדתי שיש לך דיבוק׳ ליאור אומר ואני מת מצחוק, התגעגעתי אליהם.
׳בסוף האחות אמרה שאתה חולם על משהו׳ ברס אמר.
׳בטח חלמתי עליה אני אומר מביט מבעד לחלון.
׳מתי הם הולכים למסעדה הזאת?׳ אני שואל. ׳בשבע׳ ברס אומר.