הבובה שלו

פרק 108-תוכנית בריחה

׳ליאן ליאן׳ אני שומעת במעומעם קולות, אני פוקחת את עיניי מביטה באביגדור.
אני מכווצת את מצחי באי הבנה ואז נזכרת, טסנו להוואי ביחד.
׳איפה לידור?׳ אני שואלת ולאחר מכן נרגעת שאני רואה אותו שכוב בערסל מיוחד מולנו.
׳נוחתים עכשיו׳ הוא אומר כשהדיילת מהדקת את אחיזתו של לידור בעזרת חגורה מיוחדת, אני מודה לה בחיוך על כך.
5 לאחר הנחיתה
התיישבתי על מיטת המלון בעוד שאני מניקה את לידורי, דלת החדר נפתחת ואביגדור מופיע.
לחיי מאדימות ואני נתקפת בבושה מלאה כשהוא בוחן את גופי העליון והערום.
׳סליחה׳ הוא יוצא מהחדר, אני מחייכת חיוך טיפשי ומכסה מעל ראשו של לידור את השש שלו.
אני פותחת את הדלת ומוצאת את אביגדור נשען על הקיר בחיוך מצטער.
אני צוחקת ומסמנת לו להיכנס.
׳לא פרקת את המזוודה?׳ הוא שואל נכנס אל תוך החדר ורואה את המזוודה שלי ליד המיטה.
׳לא היה לי זמן׳ אני מביטה בלידור, הוא מביט בי בהבנה ומחייך חיוך שאני לא מצליחה לפענח. ׳יש לך גוף יפה׳ הוא מגניב משפט שגורם לי להרים את מבטי מלידור אליו במהירות.
׳מ-מה?׳ אני שואלת עושה את עצמי לא שומעת כדי להימנע מאיזשהי סיטואציה לא נעימה.
׳לא לא משנה׳ הוא אומר, אני מהנהנת בחיוך אבל בפנים מרגישה מעין ניפוץ בלב ובגידה.
גבר שהוא לא ג׳ק ראה כרגע את הגוף שלי והוא עוד מעז להחמיא לי עליו.
לאחר חצי שעה-שעת צהריים
לאחר חצי שעה שאנחנו מדברים על תוכניות שבעזרתן השומרים של ג׳ק לא ימצאו אותנו, אני משכיבה את לידור לישון לאחר שהוא שעה חרפן אותי במשחקים שלו.
אנחנו מתיישבים במרפסת החדר, הוא מסביר לי על התוכניות לעומק ואני נזהרת שלא לומר ביקורות עליהן כי אני כבר הבנתי מתחילת השיחה שהוא לא סובל ביקורות.
אני מפהקת באחת מהתוכניות שלו ומביטה בנוף מולנו. ׳איזה יפה׳ הוא מגניב, גופי נדרך שמעתי את זה אך לא סיבבתי את מבטי אליו, רציתי שיחשוב שאני לא שמעתי.
׳סליחה אמרת משהו?׳ אני שואלת.
׳שאלתי אם את עייפה׳ הוא אומר בחיוך. ׳הו..כן׳ אני מחייכת.
אם ג׳ק היה זוכר אותי והיה רואה כמה חיוכים אני מרעיפה כאן הוא היה הורג את אביגדור בכל זמן נתון.
׳אז מוטב שתלכי לישון׳ הוא אומר, אני מביטה בו.
למה הוא לא קם? הרי הוא לא ישן איתי.
הוא ישן בחדר שהזמין מכספו.
הוא מביט בי כמה דקות נשמתי נעתקת מהמבטים שלו עליי ולאחר מכן קם והולך, אני מסדירה את הנשימות שלי.
׳פאק׳ אני ממלמלת מניחה יד על חזהי מביטה בדלת החדר שנסגרה הרגע.
אני מביטה אל מולי, במקום בו ישב משחזרת את המבטים שלו עליי ואת איך שגרם לי להרגיש הרגע.
לאחר עשר דקות של בהייה משחזרת אני יוצאת מהבועה ששררתי בה כרגע וקמה מן הכסא.
אני פותחת את המזוודה שאותה כמובן לא הספקתי לפרוק ומוציאה לי מתוכה הלבשה תחתונה פיג׳מה קצרה ורודה, חלוק וקרם בניחוח וניל וקוקוס ותמונה של ג׳ק ושלי.
אני באה להיכנס למקלחת ונזכרת בלידור, מי ישמור עליו בזמן שאני אהיה כאן?
אני נעצרת מול המראה ומנידה בראשי להצעה שעולה בראשי.
לאחר שתי דקות אני מוצאת את עצמי מול דלת החדר של אביגדור, אני דופקת בה מהפחד להיכנס ולראות משהו שאתחרט עליו לאחר מכן.
הוא פותח את דלת החדר שעל גופו רק בוקסר, לחיי מאדימות.
׳אין מי שישמור לי על לידור׳ זה המשפט היחידי שאני מוציאה מהפה שלי.
׳את רוצה שאני אשמור עליו?׳ הוא שואל מתקרב אליי, אני מתרחקת קצת ׳כ-כן׳ אני אומרת.
׳טוב׳ הוא אומר יוצא מהחדר וסוגר אותו, אני מביטה בנעשה כל זה נעשה שהוא רק בבוקסר.
אני הולכת לפניו ונכנסת לחדר שהוא אחריי.
׳רגע ולאן את הולכת?׳ הוא שואל, אני מסתובבת אליו.
׳להתקלח׳ אני אומרת, פניו משנות את ההבעה ואני לא רוצה לדעת כלל על מה הוא חושב.
אני נכנסת להתקלח לא שוכחת לנעול ומנקה את כל המחשבות אבל משום מה אני מפחדת להתקלח מהפחד שהוא יכנס, אני מנסה להרגיע את עצמי בזה שהדלת נעולה אך..לא יודעת.
הנוכחות שלו מפחידה אותי.
אז איך את נותנת לו לשמור על הילד שלך?
הלב שלי מתכווץ למשמע קול בראשי שצועק את השאלה הזאת.
אני מנקה את ראשי מהמחשבות ומאפשרת לעצמי לעשות אמבטיה נטולת דאגות לגבי בעלי ולגבי העתיד שיכול להיות שלא יהיה לנו יחד.
אני מציבה את התמונה שלי יחד עם ג׳ק שלקחתי מן המזוודה ומניחה אותה מולי אני מרגישה את הדמעות המלוחות בשפתיי, שונאת את זה כל כך.
הלוואי שתחפש אותי ג׳ק.
הלוואי שתיזכר בי.
ובנו, בבן שלך.
הלוואי.