הבובה שלו

פרק 107-לאן

ג׳ק יוצא מבית החולים לאחר שבוע, אסור לי להיות בזמן הזה בבית.
לקחתי את כל הדברים שלי ושל לידורי והזמנתי לי טיסה להוואי, זה עלה לי כפול כי הזמנתי מעכשיו לעכשיו אבל זה החלום שלי להיות שם.
לאחר שארזתי הבטתי בלידורי והבנתי שזהו זה...לקחתי כמה חולצות של ג׳ק למזכרת ואפילו כמה תמונות כי אסור שייראה.
יצאתי מהבית עם כל המזוודות מבקשת עזרה במשהו מאחד השומרים ולא מתפלאה לגלות שאביגדור בא, אביגדור זה השומר של ג׳ק שניסה לנשק אותי כשג׳ק היה שבוע בקובה בפגישה עסקית חשובה, הוא פחד שנבוא איתו ואבטח את הבית פי 3.כשאנחנו מעבירים את המזוודות אני נתקפת בפלאשבק
*'אתה לא חייב מאמי, אתה לא כזה׳ אני מלטפת את פניו.
׳תסתמי את הפה שלך!׳ הוא לוחש לי ׳למה נתת לאביגדור הזה את המספר שלך?למה הוא נישק משהו ששייך לי?׳ הוא צרח.'*
׳ליאן׳ הוא אומר, אני מסתובבת אליו. ׳אני מצטער על שנישקתי אותך׳.
׳זה בסדר..׳ אני אומרת. ׳לאן את הולכת?׳ הוא שואל.
׳אני טסה..הזיכרון של ג׳ק לא יחזור כנראה ואני לא רוצה להכביד עליו, הוא יכל למות׳ אני מנסה שלא לבכות .
׳לאן את טסה?׳ הוא שואל. ׳הוואי׳ אמרתי חסרת כוחות לשאלות שלו.
׳את עוזבת אותו?׳ הוא שואל. ׳עוזבת אותו? איך אני אעזוב אותו אם הוא לא זוכר אותי אפילו?׳ אני שואלת בעצב.
׳אני אעזור לך..׳ הוא אומר ׳אני אעזור לך לברוח, השומרים שלו לא יתנו לך׳ הוא אומר, מצחיק שהוא בעצמו השומר של ג׳ק.
אני מביטה בו בהיסוס. ׳אוקיי׳ אני אומרת.
הוא הולך לביתו להביא את הרכב שלו ואני נשארת כאן, אני בינתיים מקפלת מצעים של ג׳ק ולוקחת אותם כדי לזכור אותו.
לקחתי את הבושם שהוא אוהב לשים, יש לו אותו בערמות.
לאחר חצי שעה אביגדור מגיע והוא נושא את שתי המזוודות שלי ואני נושאת על גבי את התיק של לידורי, אני מרימה את לידורי ויוצאים מהחדר.
׳ביי׳ אני לוחשת לחדר ההוא, לחדר שאני שייכת לו מזה זמן רב.
הוא מדבר עם השומרים בזמן שאני מתגנבת עם המזוודות והכול לרכב ג׳יפ שלו שאמר לי לחכות לו שם.
סיבבתי את מבטי אליו והוא פתח את הרכב מרחוק בעזרת השלט, נכנסתי מהר אל הרכב וחגרתי את עצמי ואת לידור שישן עליי.
לאחר שתי דקות אביגדור נכנס אל תוך הרכב.
׳הם כמעט עלו עליי׳ הוא אומר שהוא שם גז.
׳תזהר יש עליי תינוק!׳ אני אומרת, הוא מביט בלידור.
׳תעצור לי פה אני יעביר אותו אחורה׳ אני אומרת שכבר התרחקנו מהם.
הוא עוצר ואני יוצאת מהרכב ופותחת את דלת הרכב מאחור ומכניסה את לידורי לערסל שהבאתי לו, חגרתי אותו ונכנסתי למושב שלי.
׳אתה חושב שמישהו יעלה עליי?׳ אני שואלת.
׳נסיכה, אם את איתי אף אחד לא יעלה עלייך׳ הוא אומר, מציק לי העובדה בה כינה אותי אבל אני משערת שזה היה כינוי חיבה ידידותי.
אני מביטה בו באי הבנה. ׳אני מצטרף אלייך לטיסה׳ הוא אומר.
אני נתקפת חרדה אך לאחר מכן נזכרת שהוא ידיד טוב. ׳תודה אביגדור׳ אני מחייכת, הוא מביט בי כמה שניות ואז בכביש.
לאחר רבע שעות
אנחנו על המטוס, לידור שוכב בעריסה מיוחדת ומשחק בשקט בצעצועים שתלויים מעליו.
אביגדור מסתכל על לידור בחיוך, לידור הוא הבן אדם היחיד שאתה יכול להביט בו ולשכוח מכל הצרות שלך.
׳הוא ממש חמוד׳ אביגדור אומר. ׳אני יודעת׳ אני אומרת.
ואני לאט לאט נרדמת