פרק 114-אזולאי

7.6K 559 129
                                    

נקודת מבט ג׳ק-המשך פרק קודם

לאחר 5 שעות
הודיעו לי שהיא נמצאת במלון כרגע,
כמה שזה עיצבן אותי לאחר ששמעתי שגם הוא שם.
ניסיתי לישון, לא יכולתי.
המצעים..היה בהם את הריח שלה.
׳למה את הופכת כל דבר לקשה!׳ אני ממלמל, שום דבר לא קל עם האישה הזאת.
ברס וליאור באים להתיישב איתי בגינה ׳למה אתה חושב שהיא ברחה?׳ ליאור שאל.
׳לא יודע׳ אני עונה מגלגל לעצמי סיגריה. ׳גלגל לי גם׳ ברס אומר גם, אני מביט בליאור בשאלה של אם הוא רוצה גם, הוא מהנהן ואני מגלגל להם.
׳משעמם לי אחי׳ אני מוציא את העשן מהפה שלי בעיגולים.
׳שמתי לב׳ ליאור אומר מסתכל על העיגולים.
׳בדרך כלל עכשיו היא מכינה אוכל ואני עם לידור׳ אני אומר כשאני לוקח עוד שאכטה.
׳איפה שיר?׳ אני שואל, פעם ראשונה שהתעניינתי בבחורה שלו, לא מבחינה כזאת.. מבחינה של איפה היא ואם היא בסדר.
׳לא יודע׳ הוא אומר, אני מגחח.
׳ג׳ק׳ ברס קורא בשם שלי, אני מסתכל עליו.
׳חשבת מה תגיד לאבא שלה?׳ הוא שואל, פאק.
׳סעאמק ערס׳ אני מקלל זורק את הסיגריה אל תוך המאפרה ונכנס אל תוך הבית.
עליתי להתקלח אחרי היום המסריח הזה, התלבשתי יפה ויצאתי שאני מוסר לברס וליאור שאני הולך לבית של אבא שלה.
אני נכנס לרכב שם זין על זה שאסור לי לנהוג כי המוח שלי במצב רגיש.
הלב שלי במצב רגיש.
אני נוסע על פול גז עוקף מכוניות ׳היי בן זונה מי אתה חושב שאתה?׳ אני שומע צעקה של גבר, אני עוצר פותח את החלון השחור שהסתיר אותי ומסתכל עליו.
הוא מביט בי בפחד, נהנתי מזה כל כך.
׳מה אמרת?׳ שאלתי. ׳ס-סליחה׳ הוא אומר, הבטתי בו ובילדים שלו ונסעתי.
אני רוצה את הילד שלי.
אני רוצה את האישה שלי.
אני רוצה את העולם שלי.
אני רוצה אותם.
הגעתי אחרי 10 דקות, עם ליאן זה היה לוקח לי 40 דקות כל הדרך הזאת כי היא הייתה פחדנית וגם אני, פחדתי עליה.
דפקתי בדלת של משפחת אזולאי, לאחר שתי דקות אמא שלי ליאן התייצבה.
׳ג׳ק! במה זכינו?׳ היא שואלת ומחבקת אותי, אני לא מחייך.
׳איפה יוסי?׳ אני שואל. ׳כרגע על מצב בורר׳ היא אומרת, אני מבין אבל אין יותר חשוב מליאן כרגע.
אני הולך אל תוך החדר שבו הוא עושה את המשפט דוחף שומר שניצב שם, פתחתי את הדלת וכולם הסתכלו עליי.
׳אני אדבר איתך עוד מעט, בני׳ הוא אומר, אני מביט בכולם.
׳זה משהו חשוב׳ אני אומר בעצבים, הוא מביט בי.
׳אין דבר י-׳ אני קוטע אותו ׳זה בקשר לבת שלך׳ אני אומר, הוא נעמד.
׳מי העז לגעת בבת שלי?׳ הוא שואל, אני מביט בו ואז בכולם רומז לו שאני צריך לדבר איתו ביחידות.
׳צאו לי מהבית׳ הוא צועק על כולם והם יוצאים כמו כלבים.
׳היא ברחה עם הילד׳ אני אומר, הוא מרים את ראשו.
׳נו בסדר בני, אתה יכול למצוא אותה אל תשכח מי אתה׳ הוא אומר בחיוך.
׳היא ברחה עם גבר אחר׳ אני אומר, הוא מזדקף ׳איזה גבר?׳ הוא שואל.
׳אביגדור׳ אני אומר, הוא לוקח כד וזורק אותו על הרצפה.
׳הוא או יאנוס אותה או יחסל אותה!׳ הוא אומר בעצבים, אני שמח שהוא גם עצבני כי ככה אני הייתי ואפילו יותר גרוע.
׳אתה רוצה שאני אתערב?׳ הוא שואל. ׳לא, אני רוצה להרוג אותו׳ הוא אומר.
׳אז תן לי לחסל את אבא שלו, בחייאת ג׳ק׳ הוא אומר בחיוך, אני צוחק ומהנהן ׳מחר אני שם לך אותו כאן׳ אני אומר כשאני מתקרב ליציאה.
׳וג׳ק...׳ הוא אומר, אני מסתובב אליו.
׳אל תרחם עליו כשאתה הורג אותו בבקשה ממך, הוא הרג את אח שלה׳ הוא אומר, אני מהנהן. היה לליאן אח חורג גדול שהיה גר באילת, הוא היה חבר של אביגדור ואביגדור רצח אותו כי הוא לא הסכים שייקח את הבתולים של אחותו.
של אישתי.
ועכשיו הוא נמצא בבית מלון, עם אישתי והילד שלי.

הבובה שלוOnde as histórias ganham vida. Descobre agora