הבובה שלו

פרק 105-רגע אז מה איתנו?

׳איפה התינוק שלי?׳ אני צועקת. ׳עברה כאן רופאה ושמה אותו בחדר תינוקות לא רצינו שישאר כאן לבד, הבנתי שהיא לא יידעה אותך׳ הוא אומר, אני מביטה בו.
׳באיזה חוצפה היא עושה את זה?׳ אני שואלת ׳ואיזה אמא לא אחראית אני׳ אני מתהלכת הלוך ושוב.
׳זה בסדר, גם ככה הראש שלך לא כאן, בגלל ג׳ק׳ הוא אומר מנסה להרגיע אותי.
׳מ-׳ אני מנסה לשאול אך מנסה לשכנע את עצמי שלא אכפת מי ממנו אך מפסידה לעצמי, שוב. ׳מה איתו?׳ שאלתי חסרת כוחות.
הוא מנסה לדבר ללא הצלחה ולבסוף אומר ׳הגוף שלו מגיב לנו, אך הוא לא מתעורר׳ הוא אומר בעצב.
׳ומה זה אומר שהוא חי?׳ אני שואלת יוצאת מהדמות של זאתי שלא אכפת לה, אכפת לי יותר מידי.
׳כן׳ הוא אומר, אבן ענקית יורדת חי מהלב. ׳תודה דוקטור׳ אני אומרת, הוא מהנהן והולך.
אני מחפשת את חדר הילדים שעליו הוא דיבר ומסתבר שהוא מולי, אני מביטה בכל התינוקות שישנים שם ואת התינוק שלי, אני נכנסת לחדר באישור הרופאה שהביטה בי, מנשקת את לידורי ויוצאת מהחדר.
כשאני יוצאת הרופא ניגש אליי ׳את יכולה לראות אותו׳ הוא אומר, אני קופאת.
׳גברתי?׳ הוא שואל מעיר אותי מהבועה שהיייתי בה. ׳כן כן אני כבר נכנסת׳ אני אומרת מתיישבת על הכסא, אני לא מוכנה לראות אותו.
׳לא, אני רוצה לומר דבר..׳ הוא אומר ומוריד את הכובע שחבש.
׳מה?׳ שאלתי מרימה את מבטי. ׳ג׳ק קם אבל..יש בעיה, בגלל שהייתה לנו בעיה עם מערכת העצבים שלו...והוא שתה אלכוהול למרות שהבנתי שרשום בפנקס שלו שאסור לו הוא יאבד את ה..׳ הוא נעצר מביט בי.
אני קמה מן מקומי כשדמעות בעיניי.
׳את מה הוא יאבד?׳ אני שואלת בתקיפות ובפחד.
׳את הזיכרון, גברת רובינסון׳ הוא אומר משפיל את ראשו, אני מסתובבת עם גבי אליו ובוכה.
הגבר שלי לא יזכור אותי?
הוא לא יזכור את הילד שלנו?
׳מה אנחנו עושים?׳ אני שואלת. ׳חושבים חיובי, את עכשיו תכנסי אליו אבל קודם כל תחשבי מה לומר, לא להקשות עליו! הוא חלש מאוד עכשיו!׳ הרופא אמר, הינהנתי בעצב.
׳כנסי בבקשה׳ הוא אומר, אני מביטה בו וחושבת ולאחר מכן מתקרבת לדלת.
פתחתי אותה וראיתי את הגבר שלי, הגבר הכי גברי שיש, הגבר ששום דבר בעולם לא יוריד אותו לרצפה נראה חסר אונים, הוא הביט בי וכיווץ את מצחו.
׳מאמי׳ אני קופצת עליו, הוא מזיז אותי טיפה.
הוא מתחיל סורק אותי, את הגוף שלי, את הפנים שלי.
׳התבלבלת בחדר, ילדונת׳ הוא אומר ומנסה לקום.
׳אתה חלש מידי, ג׳ק׳ אני אומרת מנסה לשכנע אותו, הוא קופא במקומו ואני מתחילה לפחד.
הוא מסובב את ראשו ׳איך את יודעת את השם שלי?׳ הוא שואל.
׳אני...׳ אני לא יודעת אם זה נכון להגיד לו שאני אשתו ושיש לנו ילד אז אני בורחת מהחדר ומתיישבת על הספסל מול החדר.
הרופא לא מבין מה קרה אז הוא נכנס במקומי לחדר והדלת נשארה פתוחה, אני שומעת את ג׳ק ׳תקרא ליפייפיה הזאת׳.
המבטים שלנו מצטלבים בגלל שהדלת פתוחה והוא מסמן לי לבוא, אני מסמנת לו שאני לא רוצה ומביטה באנשים אחרים ואז בוא שמסמן לי שוב לבוא.
הרופא בא אליי. ׳גברת..ג׳ק קורא לך׳, הוא בכוונה לא הזכיר את השם משפחה שלי כדי לא להקשות על ג׳ק.
׳תגיד לו שאני לא כאן׳ אמרתי כמו מטומטמת, ג׳ק פאקינג שוכב מולי לפחות באיזה 20 צעדים ומסתכל עליי בחיוך.
׳אני לא יודע אם את שמה לב גברת רובינסון הוא מולך׳ הרופא לוחש לי כשהוא לידי, אני מרימה את מביטה אל ג׳ק שמביט בי בציפייה.

איךךךך? סורי לכל הבנות שהתבאסו שהמשכתי את הסיפור!❤