After Him ○ K.th, P.jm

We don't know him-2

'למה אתה כזה מופתע?' שאלתי במבוכה,

הוא גירד את ראשו,'לא יודע...פשוט לא ציפיתי שתראי ככה' הוא מלמל .

'איך ככה?' שאלתי במבט חוקר ומתעניין,

'נשמעת בטלפון אחרת,זה הכל' הוא אמר ולא הוסיף עוד מילה,הוא הביט לצדדים ולאחר מכן תפס בידי ומשך אותי אחריו .בזמן שהוא גרר אותי אחריו שאלתי אותו לאן הוא לוקח אותי אך הוא המשיך לשתוק עד שהגענו אל דלת שצבעה היה לבן,הוא הוציא מכיסו מפתח ופתח איתו את הדלת .

נכנסו שנינו כשהוא עדיין החזיק בכף ידי ,ניערתי את ידי ושחררתי את אחיזתו בי.

'אתה מוכן להסביר לי למה זה היה נחוץ?' אמרתי כמעט בצעקה כשאני משפשפת את ידי.

'מה זה לא ברור?' הוא דיבר בקול עבה ומחוספס , 'תסתכלי מה יש סביבך' הוא לחש לאוזני כשהוא היה צמוד לגופי.

נשימותיו גרמו לי לצמרמורת בכל גופי ומיהרתי להזיז את גופי הרחק ממנו .כשהתבוננתי בחדר שהוא הוביל אותי אליו ,הייתה בה שידה ישנה מלאת סדקים,מיטה זוגית קטנה ובצידה של החדר עמד ארון .החזרתי את מבטי אליו כשאני רואה אותו מחייך חיוך רחב ומשועשע מהבעתי המבוהלת .

'אתה ...אתה פשוט זונה ממין זכר' צעקתי חזק בגמגום.הוא התחיל לצחוק כמו מטורף כשהוא מחזיק את בטנו ,הבטתי בו מבולבלת ואבודה לחלוטין .

הוא בהחלט לא בסדר בראש.אני מתחילה להבין למה טהיונג לא סיפר לי עליו,חשבתי לעצמי.

'את כל כך תמימה.אני די מופתע שטהיונג מצא מישהי כמוך' הוא אמר לאחר שהוא נרגע.

נשכתי את לשוני ואגרפתי את ידיי,ניסיתי להחזיק את עצמי מלא להרוס את הפנים שלו.

לקחתי נשימה עמוקה והעברתי את ידי בשערי,'לא באנו לדבר עליי.אתה מוכן לספר לי איפה לעזאזל טהיונג ?' שאלתי חסרת סבלנות .

חיוכו דעך ועל פניו הופיע הבעה לא ברורה,הוא התחמק ממבטי 'בקשר לזה..' הוא החל להגיד.

'אני לא ממש יודע איפה הוא נמצא בדיוק' הוא התוודה.

'מה?' צעקתי ,'אז למה לעזאזל שיקרת מהתחלה?' ,

הוא גירד את עורפו,'ובכן,רציתי גם לגלות היכן הוא מסתתר' הוא מלמל.

התבוננתי בו בכעס,מניחה את ידי על ראשי ,'זה הולך להיות קשה יותר משחשבתי שזה יהיה' לחשתי לעצמי.

ג'ימין יישר את מבטו אליי והסתכל עליי בעומק רב,'תקשיבי,טהיונג היה אדם מאוד מסתורי כשזה הגיע לחיו האישיים אפילו לחברו הטוב הוא לא סיפר דבר.אני לא אשקר ואומר שמה שאת הולכת לגלות עליו לא בהכרח יהיה דבר טוב.כל מה שאני יכול להגיד לך כרגע זה שאת צריכה לצפות לגרוע ביותר' לראשונה הוא היה נשמע כזה רציני ,דבר שלא הייתי מאמינה לראות ממנו מהכרות הראשונית שלי איתו .

השפלתי את מבטי ושתקתי.

הרגשתי שכל עולמי מתהפך.

הרגשתי מין חבטה בפנים,

רציתי לדעת מי זה טהיונג האמיתי,

לדעת את סיפורו ,

ואולי אם הייתי יודעת מה עובר עליו,

אולי היה סיכוי קטן למנוע את הכל .

'לא התכוונתי לגרום לך להרגיש אשמה' הוא מיהר להגיד כשראה את הבעתי הדרוכה.

הרמתי את מבטי ויישרתי את מבטי אליו,

'אתה חיי עם אותו אדם שנתיים כשבקושי מספר על עצמו וחושב שאולי הכל בסדר ואין באמת מה שהוא משמעותי בשבילו להגיד אבל בעצם הכל הפוך' אמרתי בגיחוך,

'אז אתה מצפה ממני לא להרגיש אשמה ? ברור שאני ארגיש אשמה. לך תדע מה עבר עליו בכל שנים האלה ,אולי הוא היה צריך עזרה אבל לא היה את האומץ לבקש אותה .'דיברתי בקול שבור.

'אני חושב שאני יכול באיזה שהוא מקום להבין אותו.למה הוא לא סיפר לנו דברים על עצמו' הוא אמר בקול עמוק.

'הוא פחד.

הוא פחד שאם נגלה ,

הכול יתמוטט שוב'

מקווה שתאהבו את הפרק ושבת שלום ♥