שנה טוב לכל הקוראות והקוראים המדהימים שלי ❤️ תהנו מהפרק 🎉
משהו כבד נשען לי על היד.
לאחר כמה תהיות ניסיתי להזיז אותה אך היא הייתה נטועה במקומה.
פקחתי את עיניי והזזתי את ראשי.
ידי הייתה קבורה תחת רעמה שלחום בהיר. לאדיר יש שיער כזה.
אדיר.
"אדיר?" הזדקפתי במקומי במהירות מה שהזכיר לי את המצב הגופני הרע שלי.
רעמת השיער התגלגלה מהמיטה ושניה לפני שהוא נפל גם הוא קפץ במקומו מה שגרם לפניו המושכות להתעוות בכאב. אדיר. אדיר שלי.
"אדיר!" התחלתי לבכות וחיבקתי אותו. הוא התעורר. והוא בסדר. והוא פה. והוא שלי.
"היי יפה שלי." הוא נשף בהקלה וחיבק אותי חזק יותר. הכל הכאיב והמגע שלו היה מר-מתוק מכיוון שפצעיי דקרו בי.
למרות זאת, הרגשתי כאילו משקל ענק הורם מחזי ויכולתי לנשום שוב.
"חשבתי שאתה מת!" מיררתי בבכי.
"אני בסדר אהובתי. אני כאן. הכל בסדר." הוא ליטף את שיערי.
הוא אחז בצידי פניי והרחיק אותי כדי שיוכל לראות את פניי.
"חשבתי שלעולם לא אזכה לראות את הפנים היפות האלה ." הוא חייך אליי ועיניו התרוצצו על פניי כאילו מנסה לשנן אותם במוחו כדי שיצרבו בזיכרונו.
עיניו נדדו אל שפתיי ובלי לבזבז שניה התנשקנו בתשוקה אדירה.
גופי התפוצץ באקסטזות, ובכאב, ואני הייתי בעננים.
שפתיו של אדיר ליטפו את שלי בעדינות מהולה בגעגוע ואני פישקתי את שפתיי כאילו מאותת לו להעמיק את הנשיקה.
והוא אכן עשה זאת.
לשונו חדרה אל שלי וליטפה את שלי.
ואלוהים מה שהלשון הזו עשתה בי.
פלאים התחללו בגופי ובמוחי והרגשתי כאילו אנחנו מתנשקים בפעם הראשונה.
התנתקנו מחויכים ומתנשפים.
"אמרתי לך שאני לא עוזב אותך. אני לא הולך לשום מקום." הוא הזיז אותי בעדינות הצידה ונשכב לידי בצורה מסורבלת וכבדה ונזכרתי שגם הוא נפצע ואפילו חמור יותר ממני.
"איך אתה מרגיש?" שאלתי בדאגה אמיתי והנחתי את ידי בזהירות על בטנו. הרגשתי את התחבושת העבה כיסתה על החתך המכוער שהיה לו.
"אני בסדר יפה שלי. לא משהו שאני לא יכול לשרוד." הוא נשק לשיערי ואני התכרבלתי כנגד גופו.
"פגשתי את אבא שלך." הוא אמר וליטף את שיערי.
"הוא היה פה?" עיניי נצצו בתקווה והרמתי את מבטי אל עיניו החמימות והאוהבות.
YOU ARE READING
תמיד היה אותך
Romanceלוטם אשרת בטוחה שעולמה התpurr מתחת לרגליה כשאמה מתה. היא נשארת עם אבא שלא ממש מתפקד, אח גדול שהוא כל עולמה עכשיו, ולב שבור. היא מדחיקה כל רגש אפשרי ונסגרת בפני כולם, עד שהוא הגיע.
