תמיד היה אותך

תמיד היה אותך- הזכות לשפוט (פרק 11)

הלכתי במסדרון הארוך, שוב.
טרקתי את הלוקר שלי, שוב.
נכנסתי לכיתת האם שלי, שוב.
התיישבתי במקום שלי, שוב.
יעל לא ישב לידי, בפעם הראשונה.
נימה של הקלה עברה במוחי.
הסתכלתי על הבחורה הבלונדינית שישבה לידי ובחנתי את מראה.
"את רוצה את יעל חזרה? כי אפשר לארגן את זה." היא אמרה לי כשהיא שמה לב שאני בוחנת אותה.
"כל אחד עדיף על הסוטה הזה." אמרתי באדישות.
"נעה." היא גיחכה.
"לוטם." אמרתי והנחתי את הציוד שלי על השולחן.
"לא נמאס לך להיות בלי חברים?" היא שאלה אותי.
"רוצה קצת טקט? נשמע כאילו נגמר לך." פלטתי בארסיות.
מזה עניינה אם אני רוצה חברים או לא?
"החיים קצרים מדי בשביל להשאיר דברים בבטן." היא התרווחה בכיסאה.
"לא באתי לפה כדי להכיר חברים." אמרתי.
"אז למה את פה?" היא התעניינה.
"חוק חינוך חובה נשמע לך מוכר?" אמרתי בציניות והסבתי את תשומת ליבי למורה.
"את עוד תודי לי שהכרחתי אותך להיות חברה שלי."
***
"היי חברה!" נעה צצה משום מקום וכרכה את זרועה סביב כתפי.
"לא חברות." אמרתי והורדתי את ידה.
"זה יהיה הרבה יותר קל אם פשוט תפסיקי להתנגד." היא אמרה.
"למה את רוצה להיות חברה שלי בכלל?" שאלתי והתיישבתי על ספסל העץ הישן והקבוע שלי.
"הבנות פה שונאות אותי." היא אמרה ושיחקה עם תפוח אדמדם שהיה בידה.
"למה?" גלגלתי את עיניי ושאלתי לאחר שהיא בהתה בי בציפיה.
"כי שכבתי עם חבר של מלכת השכבה." היא אמרה באדישות ונגסה בתפוח.
"למה?" שאלתי שוב. אם נסיים את נושאי השיחה מהר אולי היא תלך.
"כי אני שונאת אותה, והוא חתיך." היא אמרה בפשטות.
לא ידעתי אם להתעצבן מהאדישות שלה או להעריך אותה.
"מי החברה שלך?" נטע הופיע לידי בחיוך זדוני.
"התכוונתי לשאול את אותו הדבר." אמרה נעה במבט פלרטטני.
גלגלתי עיניים לעברה, "היא לא חברה שלי."
"אכפת לך שהיא תהיה חברה שלי?" שאל נטע ועבר לשבת לידה.
"תהנו." אמרתי והלכתי משם.
***
"אח שלך חמוד." אמרה נעה ואספה את שיערה.
היינו במלתחות של הבנות והתכוננו לשיעור ספורט.
השיעור האהוב עליי במערכת.
"וחתיך, וסקסי, וזיין מעולה." היא הוסיפה בחיוך מרוצה.
"אומייגאד. הכרת אותו היום." אמרתי בסלידה והדגשתי את המילה היום.
"יודעת מה? אם אנחנו לא חברות, אין לך זכות לשפוט אותי." היא אמרה ויצאה אל המגרש.
צודקת, אין לי.