אונרי
חיכיתי בסבלנות בחדרו של ג'ין, הוא ישב ממולי וחתם על כמה מסמכים. הפאלפון שלו צילצל.
"הלו?... כן... תכניס אותו." לאחר שניתק את השיחה הוא הניח את העט על שולחן העבודה שלו. "הוא הגיע." הוא הזהיר אותי ושילב את אצבעותיו זה בזו. הדלת החומה נפתחה והשומר שלנו, ג'אנג הוסוק נכנס ועזר למטופל להגיע אל הכיסא שהיה לצידי. עיניו התרוצצו בחדר לפני שמבטו חזר כלפי מטה.
הוא היה נראה מושך.
לעזאזל הוא נראה מאוד מושך.
"שלום, אני מין יונגי." הוא הושיט את ידו קדימה, מחכה שמישהו ילחץ את ידו. ג'ין היה הראשון.
"שלום יונגי, שמי הוא קים סוקג'ין ואני המנהל של המקום, אם יש לך שאלות או בקשות אתה מוזמן לפנות אליי. לצידך יושבת יון אונרי והיא זאת שתטפל בך במהלך השהות שלך פה." הבוס החביב שלי הציג אותי.
יונגי נשם נשימה עמוקה דרך אפו.
"בושם 'תחושה מתוקה', בחירה טובה גברת אונרי." הוא הרים גבה ונשען לאחור כאשר קיפל את המקל הלבן שלו. תחושת בילבול תקפה אותי, את ג'ין והוסוק.
"איך ידעת באיזה בושם שהשתמשתי?" שאלתי בצחוק עצבני והוא רק פלט גיחגוח מזלזל.
"ובכן מתוקה כאשר אתה עיוור, אתה לומד להשתמש בשאר החושים שלך.
כולם נולדים עם חמישה חושים:
חוש השמיעה, הראייה, הריח, הטעם והמישוש. אם אתה לא תשתמש בחושים האלה, הם יתחילו לדעוך באיטיות." הוא לגלג. נדהמתי מהיחס שלו שלא התאים לפניו. שתקתי.
"בוא ניקח אותך לחדר שלך עכשיו." אמר הוסוק שנתן מבט לג'ין, וג'ין גיחגח בגרונו.
"כן! אני בטוח שתאהב להיות כאן. ואנחנו מקווים שתמצא במהירות נחמה." אמר בברכה. כולנו קמנו ממקומנו והובלנו את יונגי לחדרו.
זה החדר הכי שמאלי בסוף המסדרון. שאר החדרים היו תפוסים. אנחנו בזמן שיפוצים עכשיו, בונים חדרים חדשים לחולים.
"החדר מריח בתרסיס גלן 20." יונגי התלונן כאשר התיישב על מיטתו. הוסוק וג'ין עזבו את החדר והשאירו אותי לבד עם המטופל החדש.
"מין יונגי, תספר לי על..." עיקמתי את פני כאשר הוא הוציא בקבוקון אלכוהול מכיס הג'קט שלו, לאט לאט פתח אותו וקירב לתוך פיו.
"יה! מה אתה עושה?" נזפתי בו וחטפתי את הבקבוק מידו.
"כן! זה הויסקי לי, תחזירי לי אותו." הוא נהם והושיט את ידיו לכיווני.
"לא! אתה נמצא כאן בגלל בעיות השתייה שלך. אני לא אתן לך שתהרוס את עצמך בגלל הדברים האלה." יבבתי ודחפתי את הבקבוק לתוך מכנסי.
"כמו שאמרתי, תספר לי.." נקטעתי מדבריי.
"תראי אונרי, נמאס לי. אני לא רוצה לדבר עכשיו. אולי מחר, אם את עובדת." הוא פיהק ונשכב על מיטתו. שילבתי את ידיי ברישול והתנשפתי בכעס.
"טוב, אני אעזוב עכשיו." הלכתי לכיוון הדלת ופתחתי אותו, מעמידה פנים שאני יוצאת מהחדר, סגרתי אותו. הייתי סקרנית לדעת מה היפיוף הזה יעשה וחיכיתי כמה רגעים, יונגי הסתובב לכיוון הקיר ומשך באפו.
"אונרי, אני יודע שאת כאן." הוא אמר בקול רציני.
"איך?" הנפתי את ידיי באוויר בתסובה והסתובבתי לעזוב.
"חכי, אונרי!" קרא לי. הסתובבתי במהירות והוצאתי ציוץ שיבין שאני עדיין בחדר.
"בת כמה את?"
"בת 22" עניתי לו.
"הממ, אוקיי, את יכולה ללכת עכשיו.
אבל הפעם ברצינות." הוא אמר בעוקצנות.
החזקתי את עצמי בכדי לא לצחוק, גלגלתי את עיניי ויצאתי מהחדר.
~~~~~
"ג'ונגקוק, תפתח לי בבקשה את הדלת, שחכתי את המפתחות שלי ולא בא לי לדפוק." לחשתי לאחי החורג בפאלפון.
"אם אני ארד, אמא תוציא עליי את העצבים שלה. מצטער, אני לא לוקח את הסיכון. בפעם האחרונה ששחכת את המפתחות שלך היא זרקה עליי בקבוק בירה. פשוט... תנסי לטפס דרך חלון חדר השינה שלך, אני אפתח אותו עבורך."
שמעתי כמה צעדים כאשר עמדתי מתחת לחלון שלי. הרמתי את מבטי מעלה וראיתי את ג'ונגקוק מנופף לעברי. חייכתי אליו ונופפתי לו חזרה.
"איך אני אמורה לטפס על הקיר החלק הזה?"
התלוננתי לתוך הפאלפון
"טיפשה תנתקי, אני על זה." ניתקתי את השיחה והכנסתי את הפאלפון לתוך התיק שלי.
הסדינים הישנים שלי הושלכו מהחלון. הבטתי בהם ורציתי לצחוק. תפסתי הסדינים וצעד אחד צעד התחלתי לטפס עד שהגעתי לחלון.
"ג'ונגקוקי, תודה." חיבקתי אותו חזק ונתתי לו נישקה על הלחי.
"איכס! תפסיקי לעשות את זה." הוא ניגב את הלחי שלו במהירות והתיישב על המיטה שלי.
"איך היה בעבודה? יש חדש?
"קיבלתי חולה חדש, מין יונגי, הוא אלכוהוליסט עיוור, התעוור בצבא. הוא דיי חמוד אבל היחס שלו לאחרים שונה.
והוא בגילי." הסמקתי רק מהמחשבה עליו.
"תאמת זה טוב שהוא עיוור, ככה הוא לא יראה עד כמה את מכוערת, אז יש לך סיכוי איתו." ג'ונגקוק גיחגח וישר נתתי לו מכה בזרועה.
"אני צוחק."
"צא לי מהחדר, בהמה. בכל מקרה אסור לנו לדבר על החולים." הרמתי את רגלי ובעטתי אותו מהמיטה שלי, גורמת לו לפתוח את עיניו.
"איש, טיפשה" הוא מילמל לפני שעזב, וסגר את הדלת אחריו.
הכנסתי את הסדינים בחזרה לחדר וסידרתי אותם במקום וסגרתי את החלון. נגשתי לתיק והוצאתי משם את הפאלפון שלי, כתבתי הודעה לג'יון.
"הרגע חזרתי הביתה. אני הראה אותך מחר בכיתה. תודה על היום הנהדר וסליחה שהייתי ממורמרת."
זאת הייתה שעה מאוחרת אז לא ציפיתי שהיא תענה לי. הנחתי את הפאלפון שלי על הדף אחרי שכיוונתי את השעון מעורר שלי והתכוננתי לשינה.
YOU ARE READING
4 ꜱᴇɴꜱᴇꜱ || ᴍɪɴ ʏᴏᴏɴɢɪ
Fanfiction《הושלם》 "כולם נולדים עם חמישה חושים: חוש השמיעה, הראייה, הריח, הטעם והמישוש. אם אתה לא תשתמש בחושים האלה, הם יתחילו לדעוך באיטיות." ~~~ •הסיפור שייך ל- soenshine@ אני רק המתרגמת•
