FOREVER YOUNG {HEBROW}

פרק 27- האקסית המיתולוגית חלק ב

שמעו את השיר!''אני בא אלייך היום'' אלירן קבע והינהנתי צוחקת ''אני מקבלת היום מתנה מחיפהה'' צעקתי מאושרת ''וואלה? מה?'' הוא שאל אותי בחיוך ''לא יודעת'' משכתי בכתפיי

אחרי כמה דקות נכנסנו לבית וישר עלינו לחדרי

-12:59-

''אתה יודע שאני אוהבת אותך נכון?'' שאלתי והסתכלתי בעייניו ''את יודעת שאני אוהב אותך נכון?'' הוא שאל מסתכל בעייני הרהרתי קצת על תשובתי כי אחרי שאני יודעת את הסיפור שלו עם רותם אני באמת לא יודעת מה לחשוב ''אני יודעת'' החלטתי לבסוף הוא חייך ורכן לעברי מנשק אותי בעדינות ורכות שלא ידעתי שקיימות כרכתי את ידיי סביב צווארו והוא סביב מותני הוא התיישב על המיטה והושיב אותי עליו כך שכל רגל שלי משני צידיי גופו גבו היה לכיוון הדלת וגבי כנגד הקיר הרגשתי בגן עדן

המגע שרק הוא מסוגל לתת האהבה שרק הוא מסוגל לתת אני לא מאמינה שפקפקתי באהבה שלו אליי

הוא מדהים

לפתע נשמע סגירה של דלת הרמתי את ראשי ולא ראיתי אף אחד ''אני הולך לשירותים רגע טוב יפה שלי?'' הוא שאל והינהנתי התיישבתי על המיטה מחייכת כמו מטומטמת ''סיסטר!!'' נשמעה צעקה לפתע יצאתי מהבהיה שלי וראיתי את טל ורותם! ''אומייגאדד!!'' צרחתי וקפצתי עליהם בחיוך ''התגעגעתי כל כך'' מלמלתי ''גם אנחנו יפה שלנו'' רותם אמרה

נ.מ אלירן

פאק מה שהילדה הזאת עושה לי אני יודע שחברות שלה באות אז הלכתי לשירותים כדי לתת להן כמה דקות ביחד אני לא יכול לשלוט על עצמי כשאני איתה היא פשוט... מושלמת! סגרתי את עייני עקב צעקות המפגש שלהן ואחרי כמה דקות חזרתי הן כולן ישבו על המיטה שירן עם פניה אלי ושתי חברותיה עם גבן אלי

יפה שלי איך היא מאושרת! הכל היה שווה את החיוך הזה ''חיימשלי!'' היא צעקה וקפצה עלי בחיבוק עכשיו הן מסתכלות ואני עם הגב אליהן ''איך ההפתעה?'' שאלתי מתעלם לגמרי מנוחכותם של שתיהן ''אתה ידעת?'' היא שאלה מופתעת ''מי נראה לך ארגן את זה?'' שאלתי ''אני אוהבת אותך'' היא אמרה ונישקה אותי ''אחמ אחמ'' נשמע כחכוך שהפריע לגן עדן להמשיך ''כן סליחה'' היא מילמלה בביישנות ''גם אני אוהב אותך'' מילמלתי לאוזנה וראיתי איך החיוך שלה גדל ''בוא'' היא אמרה והושיבה אותי לידה ''תכיר זאת טל'' היא אמרה והצביעה על איזה מישהי לא התעמקתי הסתכלתי על השניה ועיניי נפערו זעם התמלא בי ''וזאת-'' ''רותם'' סיננתי בזעם ''הו אתם מכירים?'' טל שאלה ''כן'' רותם אמרה והסתכלה עלי במבט מלא אשמה ''אני לא מאמינה'' שירן מלמלה הסטתי את מבטי לשירן וראיתי דמעות מבצבצות בעינייה ''מה קרה חיימשלי?'' שאלתי אותה מושך אותה אליי לחיבוק טל הסתכלה עלינו במבט מעריץ ורותם -או איך שאני מעדיף לקרוא לה- הזונה גילגלה עיניים ''אני אביא לך מים'' אמרתי וירדתי למטה בזריזות מלא עצבים ''אלירן?'' שמעתי קול שפעם היה הקול האהוב עלי הקול שהעלה לי חיוך בשניות אבל עכשיו מעלה לי את העצבים ''מה?'' סיננתי והסתובבתי אליה היא חייכה חיוך קטן והתקרבה אלי ''אני מצטערת'' היא אמרה והניחה את ידה על חזי ''לא מעניינת אותי הסליחה שלך'' אמרתי והעפתי את ידה ''אלירן'' נאנחה ''זה לא היה בכוונה אני נקרעתי ביני לבין עצמי אני לא רציתי לעשות את זה'' היא אמרה והסתכלה עלי נואשת ''הכריחו אותי'' היא אמרה מסתכלת בעייני ''אז למה לא נפרדת ממני חתיכת זונה?!'' שאלתי עצבני ''א..אני לא רציתי לפגוע בך'' היא אמרה ''אירוני'' מילמלתי מגחך לוקח את הכוס מים שמילאתי לשירן ועולה למעלה ''אלירן תקשיב לי!'' התחננה ''נו מה את רוצה?'' שאלתי נאנח נעמד ליד דלת חדרה של שירן ''אני חיפשתי אותך כל כך הרבה ולא מצאתי אותך! ועכשיו אני כן! ואנחנו יכולים לחזור! אני אוהבת אותך!'' היא אמרה מחוייכת באתי לגיד לה עד כמה זה לא עומד לקרות אך היא נשקה אותי

נ.מ שירן

''טל'' מלמלתי ''זאת היא'' אמרתי ''מי היא?'' היא שאלה ''זאת האקסית המיתולוגית שלו! זאת רותם! רותם שלנו! רותם החברה הכי טובה שלי! רותם!'' צעקתי מנסה להירגע ''דיי יפה שלי הכל יהיה בסדר'' היא אמרה ''יש לי תחושה שהם יחזרו'' מלמלתי מנסה לעצור את הדמעות

''דיי שירנן הוא אוהב אותך'' היא אמרה וחיבקה אותי אחרי כמה דקות שהם לא חזרו החלטתי שכדאי לעשות משהו ''נמאס לי'' מלמלתי והתנתקתי מהחיבוק של טל מנגב דמעה שזלגה התקדמתי לדלת פותחת אותה רואה את אלירן ורותם מתנשקים

ידעתי..

***

סווו מהיום כל יום אני מעלה פרק

כי! הסיפור מתקרב לסוף!

ולא יעבור הרבה זמן עד שהוא יגמר!

אז למה למשוך אותו?

למה מנצנצת