דפקתי באיטיות על דלת העץ הלבנה.
״כן״ קול צרוד וכבד נשמע.
נכנסתי מביטה בו, הוא הרים את עיניו לשלי ״תשבי״ הוא קרא ואני נענתי לדבריו והתיישבתי על הכיסא מולו, ידעתי שהוא יכעס על כך שלא באתי כפי שביקש.
מר טומלינסון קם מכסאו והלך לכיוון הדלת, נועל אותה ופונה אליי.
למה שהוא ינעל אותה? נלחצתי במקומי.
״את לא צריכה לדאוג, אני פשוט לא רוצה שיפריעו לנו״ הוא קרא באופן מעורר חשד.
״למה קראת לי?״ שאלתי בנסיון לקדם את השיחה הזאת למקום כלשהו.
הוא נשען על השולחן מולי והחזיק את סנטרי בזמן שאצבעותיו מברישות את לחי, משהו פה לא בסדר,
למה הוא עושה את זה?
״רציתי לשאול איך עברו עלייך הימים האחרונים בסך הכל״
נאנחתי בהקלה, מקווה שזה רק כל מה שהוא רוצה.
התכוונתי לענות לו, אך ידו שטיילה על גופי קטעה את מחשבותיי.
קמתי במהירות והתקדמתי אחורנית.
״מ..מה אתה עושה?״ שאלתי בפחד.
״אני רק רוצה להנות קצת, אל תדאגי אף אחד לא ידע״ ברור שאף אחד לא ידע, הוא יכול לאבד את
הקריירה שלו ולגמור בתור אסיר.
״לא, מר טומל..-״
״לואי״ הוא קטע אותי בחיוך מעושה.
״לא אכפת לי, אני לא רוצה להתמודד עם ההשלכות אחר כך״ אמרתי והתקדמתי לכיוון הדלת וניסיתי לפתוח אותה במהירות.
״מחפשת משהו?״ לואי שאל, מחזיק את המפתחות בידו, ״אני אתן לך עוד הזדמנות אחת להתחרט״
״אתה משוגע״ אמרתי עם דמעות בעיניי.
זאין, שיין, כריס וגם הוא. לאן לעזאזל נכנסתי?!
״יכול להיות״ הוא צחק, גורם לדמי לרתוח.
״תן לי ללכת, אני מבטיחה שאני לא אספר״ אמרתי, למרות שרציתי ללכת עם הסיפור הזה למשטרה או בעצם לכל אחד בעל אוזניים.
״כדאי לך לא לספר, אחרת זאת תהיה המילה שלך כנגד שלי. ולמי את חושבת שהם יאמינו לך או לי?״ פרצופו התקשח ואני רק רציתי להקיא ולהוציא ממוחי את כל מה שקורה כאן, לשכוח הכל.
הוא הלך לכיוון הדלת פותח אותה, אך בשניה שהתקדמתי הוא סגר.
״אה ומאדי, יש לך עדיין אפשרות להתחרט.
אבל אם תאמרי מילה אחת, תאמיני לי שאני אעניש אותך״
מחיתי את דמעותיי ויצאתי מהחדר. רצתי לכיוון התא, אני לא מאמינה לזה, אני חייבת לעבור, לצאת מהמקום המטורף הזה.
החיים שלי נהרסו מהרגע שהגעתי למקום הזה, על משהו שבכלל לא עשיתי.
המשכתי ללכת במהירות, עד שנתקלתי בגוף חזק, הארי.
הוא החזיק את מרפקיי עם ידיו, מונע ממני ללכת.
״איפה ה..-״ הוא קטע את עצמו שראה את עיניי האדומות.
״-למה בכית?״ קולו נרגע והוא מחה דמעה עם אגודלו.
הוא לקח את ידי בעדינות והלך במהירות עד שהגיע לחדר אספקה קטן וסגר את הדלת.
זה לא טוב, אנשים יחפשו אותנו ואז נהיה בצרות ואז ישלחו אותי חזרה למשרדו של השטן, מר טומלינסון ״אנחנו צריכים לחזור״ אמרתי בקול.
״למה את בוכה?״ הוא שאל ועיניו בהו בשלי.
אני יודעת שאני אמורה לספר לו אבל, מה שזה יעשה לו ואיך שזה ישפיע עליו.
הוא יריב עם חבר טוב שלו, שיין.
הוא יתנקם בזאין, למרות שהם השלימו.
הוא לא יוכל לעשות שום דבר נגד כריס.
והמילים ׳אני אעניש אותך׳ מתנגנות בראשי כמו דיסק שבור.
״כ..כלום, זה ה..אוכל, אני פשוט לא מצליחה להתרגל״ פלטתי החוצה.
״אוקי״ הוא הנהן בחשדנות, ידעתי שהוא לא כל כך יאמין, אחרי הכל הוא מכיר אותי.
פתחתי את הדלת וחזרתי לתא,
בחיים לא הרגשתי כל כך לבד.
YOU ARE READING
LOCKED UP
Fanfictionהוא היה אכזר. הוא היה אלים. והוא גרר איתי למטה איתו. -ONE DIRECTION- •שימוש בשפה גסה• •תכנים מיניים• || קריאה מהנה || *הקריאה על האחריות שלכן*
