סגירה

1.1K 58 3
                                    

צליל משתק וחזק נשמע, מעיד על הזמן לקום.
נזכרתי במה שקרה אתמול, לא ראיתי לא את זאין ולא את הארי מאז. ובכנות פחדתי לראות, אני יודעת שזאין ירצה להתנקם בי על זה.
קמתי מהמיטה החורקת והעברתי מבט על התא, הוא היה פתוח אבל את זה כבר ידעתי, מה שלא ידעתי זה איפה זאין וליאם נמצאים.

״גריי לקום״ סוהר קצת מבוגר קרא לעברי.
״טומלינסון רוצה לדבר איתך, הוא מאוד כעס שלא הגעת אתמול״ הוא חייך לעברי בהתגרות.

קמתי ממקומי והלכתי לכיוון המקלחות, שבידי גופיה אפורה ומכנסי טרנינג שחורים, כמו שהעובדים במחסן האלקטרוניקה אמורים להתלבש.
״מאדי״ קול עמוק הופיע משום מקום וגרם לי להיבהל.
זה היה אותו הבחור שראיתי עם הארי לפני שעזבתי את הקפיטריה.
״שיין המינגס״ הוא חייך בערמומיות והושיט את ידו לעברי.
הושטתי את ידי לעברו מהידיעה שהוא כבר יודע את שמי והוא לחץ אותה לפני שלקח והעביר נשיקה חטופה עליה.
החזרתי את ידי למקומה כשהוא התחיל לדבר.
״אני אשמח אם נפגש מתישהו היום. אולי לפני האוכל, או אפילו אני אתגנב לתא שלך בלילה״.
הוא נצמד אליי במהירות ואני עיוותתי את פניי, אני עם הארי. איך הוא לא יודע את זה?!
הלכתי ממנו מבלי להגיד מילה, שומעת אותו מגחך בכבדות, אני חושבת שהוא ציפה לזה.

אלוהים אדירים, התנשמתי.
הגעתי למקלחות וישר הצטערתי על כך.
אנשים... הראו את אהבתם אחד לשני בכל מקום אפשרי.
התקדמתי לעבר תא צדדי אחד כאשר עיניי חצי פתוחות, כדי לנסות לחסום כמה שיותר את הזוועה שמתרחשת מולי ושהצלחתי נעלתי את הדלת.

״רעיון טוב״ שמעתי קול מאחורי שהקפיץ אותי, הנערה הזאת, כריס, היא כאילו בכל מקום.
״ס-סליחה לא ידעתי שאת כאן״ התנצלתי בלחץ.
״הכל בסדר יפיפיה, את לא צריכה להתנצל״, היא התקרבה, העליתי ישר את עיני למעלה שראיתי שהיא לא לובשת כלום.
היא צחקקה בכבדות ״בסדר לאב, נעשה את זה בפעם אחרת״ היא לחשה ונתנה נשיקה חטופה על לחיי.
באותה נשימה היא יצאה מתא המקלחת והשאירה אותי לבדי.
המים היו קפואים וקירות הפלסטיק הדקות לא הצליחו לעמעם את הקולות המזוועים של האסירים.

•••
נכנסתי לקפיטריה והתחלתי לדאוג, שום סימן להארי או לזאין. אבל לפחות זיהיתי פרצוף אחד מוכר.
התיישבתי מול ליאם בפחד שהוא שוב יתפרץ כמו אתמול.
״היי ליאם״ אמרתי וראיתי איך מבטו עולה לאט.
״בוקר טוב, נסיכה״ הוא הנהן ברכות.
תחושת הקלה שתפה את גופי, והתיישבתי באיטיות, מניחה את פרוסת הלחם על השולחן.
״איך ישנת?״ הוא שאל ועיניו חזרו לאוכל שעל מגשו.
״בסדר-״ עניתי ברכות ״-ראית את זאין או את הארי מאתמול?״
אגרופיו דפקו בחוזקה על השולחן, והקפיצו אותי ממקומי. ״בחייך מאדי, את עדיין מסתובבת עם האידיוט הזה?״ הוא צעק ונרתעתי אחורה, ידעתי שהוא דיבר על הארי אפילו שהוא לא ציין את שמו.
״מה הבעיה שלך איתו?״ החזרתי בשאלה ומצחי התקמט.
הוא נאנח בכבדות שראה שפחדתי.
״את זוכרת שהגעת לכאן? זאין אמר לך משהו על שותפה קודמת שהייתה לנו?״ הוא שאל וגופו נשען על מרפקיו.
״..כן״ עניתי בחוסר הבנה.
״טוב, הסיבה שהיא עברה מכאן זה בגלל שהארי הכה אותה עד אובדן הכרה״.
״זה לא יכול לה-״
״זה כן מאדי. וזה קרה, בחייך אל תהיי תמימה״ הוא קטע אותי, כמעט מתחנן.
הנהנתי כדי לנסות להרגיע אותו, וראיתי איך לאט גופו מרפה את שריריו והקמטים במצחו נעלמים.
״רק... תשמרי על עצמך״

צחוק כבד נשמע מהכניסה ואני וליאם העברנו את מבטנו, רואים את זאין והארי מדברים לעצמם וצוחקים. מה פספסתי?
״בוקר טוב יפיפיה״ הארי נשק ללחי והתיישב לידי בעוד שזאין מתישב מולי, ליד ליאם.
ליאם ישר קם והלך, שמבט עצבני על פניו.
״ה..היי״ גמגמתי בטון שיצא כמו שאלה.
״חיפשתי אותך, איפה היית?״ שאלתי אותו ומבטי עבר אליו.
״רצתי במגרש, עם זאין״ זה מסביר איפה הוא היה. רגע, עם זאין?

״הו כמעט שכחתי, זאין יש לך משהו לומר?״ הארי דיבר מהר והרים את שפתיו לחיוך.
״אני מצטער מאדי, רק נסיתי לצחוק איתך״ זאין חייך בשביעות רצון וביהירות, מה שקצת עצבן אותי.
״כדאי שאני אלך להתארגן״ הארי קרא, נושק לראשי וקם במהירות.
הפניתי את ראשי לזאין, כאשר ראיתי שאנחנו היחידים שנשארנו בשולחן.

״זה לא נגמר, לאב. את לא תצליחי לברוח ממני״

LOCKED UPWhere stories live. Discover now