״הארי״ לחשתי בספקנות לדמות שמולי.
הוא עטף אותי בידיו ונישק את ראשי.
״מצאתי אותך״ הוא קרא בלחש לעצמו ואחיזתו בי התהדקה.
״אסירים, נא להתפנות לקפיטריה בחמש הדקות הקרובות״ קול האישה ששמעתי בעבר נשמע בכריזה.
״בואי איתי״ הוא התנשם בכבדות ולקח את ידי, מוביל אותי לחדר הגדול והרועש.
הלכנו באיטיות לכיוון שולחן מרכזי שישבו בו עוד שלושה בנים ושתי בנות עם קעקועים שחורים ופירסינג בכל מקום שאפשר. טיפוסי.
הארי התיישב שאני אחריו ומיד מבטם של החמישה עלה לכיווני.
״מאדי אני רוצה שתכירי את צ׳ייס, שיין, וויל, אלכס ורנה״ הוא הצביע עליהם.
״אז את המאדי המפורסמת?״ נערה ששערה אדום חייכה לכיווני - זאת רנה אם זכרוני לא מטעה אותי.
״אתה צדקת אחי, היא שווה״ בחור עם שיער חום שגלש מפניו הסתכל עליי עם עיניים חומות שאף אחד לא היה רוצה להפסיק להסתכל בהם.
״צ׳ייס. היא לא בשבילך״ הארי ענה בקול קר וחסר רגש.
״אז, את רעבה?״ הארי לחש לי באוזני.
נענעתי את ראשי לשלילה, האמת היא שהייתי טיפה רעבה, אבל כל מה שרציתי היה להביט בפניו של הארי ולראות שהוא עדיין איתי.
הוא חייך ונשק ללחי, ״התגעגעתי אלייך כל כך״ הוא אמר.
״אני אוהבת אותך״ לחשתי לו.
״תמצאו תא״ צחקה אלכס הבחורה עם השיער השחור הקצוץ שבוודאי אני בחיים לא אשכח.
הארי חייך לכיוונה חיוך מאיים בעוד ששיין, נער עם שיער חום קצר ועיניים ירוקות, התחיל לספר על מה שעשה באותו היום.
בינתיים עיניי עברו להסתכל על הקפיטריה שעוד לא הספקתי להתרגל אליה ואלוהים, אני מקווה שגם לא אתרגל.
עיניי תפסו את העיניים החסרות רחמים של ליאם, הוא בחן אותי מכל כיוון, ומבטו בשניה עבר לזאין שישב מולו.
״אני כבר חוזרת״ לחשתי להארי.
והלכתי לשולחן שישבתי אתמול.
״מה את עושה איתו? עם הארי?״ הוא שאל ונעץ את מזלגו בצלחת ביאוש.
״מה?״ לחשתי והתיישבתי, קצת בהיסוס ליד זאין שחייך ובהה בעיניי.
״הוא מסוכן, מאדי״ ליאם צעק, אבל קולו לא גבר על הקול של האסירים בקפיטריה הרועשת.
״על מה אתה מדבר? הוא לא יפגע בי״ אמרתי לכיוונו, מנסה להחזיק במחשבה שלי זמן רב.
״למה את כל כך בטוחה?״ ידיו דפקו על שולחן המתכת.
״הכלא משנה אנשים. מאד..-״ הוא נעצר לשניה ונאנח לפני שהמשיך ״-הוא הכניס ארבעה אסירים לבית החולים״
הייתי המומה, בהחלט לא התשובה לה ציפיתי.
הפניתי את מבטי לרצפה, הוא משקר. הוא חייב, הרי הארי לא ינסה להרוג מישהו, נכון?
״א..אני צריכה ללכת״ אמרתי ויצאתי במהירות לכיוון
התא, תפסתי בראשי.
מה אם הכלא באמת שינה אותו?
הלכתי לכיוון המקלחות, כל הרעיון הזה של מקלחות משותפות זעזע אותי לחלוטין.
פתחתי את הכיור ברישול והעברתי את ידיי הרטובות על הפנים שלי, עיני עצומות וגופי סוף סוף נרגע.
״אני שמח שסוף סוף התרחקנו מכל הדרמה, זה משאיר לנו יותר זמן״ עיניי נפתחו במהירות לקול נמוך וצרוד.
זאין עמד מאחורי במראה, מחייך ברשעות.
פעלתי לפי הרעיון הראשון שעלה במוחי- לברוח.
רצתי לכיוון הכניסה עד שהרגשתי ידיים גוררות אותי לכיוון אחת המקלחות.
המקלחות היו מחולקות לתאים מבודדים רחבים ביותר עם דלתות חזקות מאוד.
הוא נעל אחרנו את הדלת והשליך אותי על הרצפה שהייתה עוד רטובה מהבוקר.
״את לא תברחי מזה הפעם״ קולו האכזרי גבר.
בשנייה אחת ידו פגשה את פניי והוא סתר לי בקולניות.
״את בכל כך הרבה צרות״ הוא המשיך ובעט בבטני. התכווצתי בכאב בעוד שדמעות מצאו את דרכן החוצה.
״הכלבה שעשתה לי את זה״ הוא צרח והצביע על השריטה על פניו שעוד לא החלימה.
״ב-בבקשה זאין״ לחשתי, הוא משוגע לחלוטין.
״רחמים לא הולכים לעזור לך״ הוא קרא בדכדוך.
הוא התקרב אלי ותפס בבטני. ״תעזוב״ פניתי לכיוונו.
ניסיתי לדחוף את עצמי ממנו עד כמה שיכולתי, זה לא עזר.
״מאדי?״ שמעתי קול מוכר מהדהד מחוץ למקלחת בה אני וזאין היינו.
ידו של זאין עלתה במהירות לפי בחוזקה. ״אף מילה״
הוא לחש באגרסיביות באוזני.
ידיי עלו לכיוון ידו, מנסות בחוזקה להוריד אותה. בשניה אחת של חוסר ריכוז מצידו של זאין, בעטתי בבטנו והוא התקפל בצד.
פתחתי את הדלת במהירות ונפלתי לכיוונו של הארי.
חיבקתי אותו בחוזקה, ״מה את עושה פה?״ הוא שאל בדאגה כשהרגיש את שיערי שנרטב לא מעט.
״זה זאין, הוא בפנים. הארי, הוא רוצה לפגוע בי״ אמרתי במהירות בפחד ובבכי.
״לכי. עכשיו״ הוא סימן לי עם שפתיו ״אני אפגוש אותך אחר כך, תני לי לטפל בו״
הלכתי.
YOU ARE READING
LOCKED UP
Fanfictionהוא היה אכזר. הוא היה אלים. והוא גרר איתי למטה איתו. -ONE DIRECTION- •שימוש בשפה גסה• •תכנים מיניים• || קריאה מהנה || *הקריאה על האחריות שלכן*
