פרק עשרים ושלוש

17K 1K 313
                                    

פרק 23-

שכבתי בחדר שלי, האוזניות תחובות באוזניי ועיניי בוהות בתקרה.

הצבע הלבן והישן התחיל כבר מעט להתקלף, וידעתי שזה בסדר. זה באמת בית ישן, כך שזה לא ממש מפתיע שהצבע מתקלף.

שפתיי התכווצו כשנזכרתי שגם בבית הקודם שלי, בו גרתי עם אבא שלי, הקירות התקלפו והיו סדוקים. אבל לא בגלל הזמן, זה לא היה הוא שהשאיר את חותמו על קירות הבית החשופים.
***
"דיי, אבא, תפסיק." הדמעות עמדו בעיניי, אך לא נתתי להן לצאת. פשוט עמדתי שם, מביטה באבא שלי לוקח חפצים בידיים מדממות וזורק אותם על קירות הבית.

"תסתמי את הפה שלך!" הוא הפנה את מבטו אלי, מביט בי בעיניים הרסניות ומפחידות, שגרמו לליבי לרעוד בפחד.

שבוע חלף מאז שאמא עזבה. שבוע בלעדיה.
בצעדים איטיים ומרתיעים אבא התחיל לצעוד לכיווני, כשעיניו מזוגגות מאלכוהול וידיו מדממות ופצועות.

"את כל כך דומה לאמא שלך," הוא גיחך בשיכרון, ואני מצאתי את עצמי צועדת אחורנית באיטיות.

"לאמא הזונה שלך, בטח גם את תהיי זונה כמוה." המילים שלו פילחו את חזי ומוטטו את הסכרים שמנעו את בריחת הדמעות שלי.
עד עכשיו.

דמעות קטנות וחמות נשרו על לחיי הקרות, בזמן שכל מה שחשבתי היה:
למה אמא לא לקחה אותי איתה?
למה אמא לא לקחה אותי איתה?
למה אמא לא לקחה אותי איתה?

"אמא תחזור לקחת אותי," קולי רעד והפחד גבר כשגבי נגע בקיר.
אין לי לאן לברוח.

ואבא המשיך להתקדם לכיווני, כמו חיה שמסתכלת על טרפה ויודעת שתוך דקות בודדות לא תשאר ממנה דבר.

חיוך משועשע ורע נמתח על פניו, חושף שתי שורות של שיניים צהובות ומגעילות.
"את חושבת?" הקול שלו היה מלגלג, וליבי התכווץ.

היא באמת תבוא.
נכון?

"אז למה היא עזבה אותך?" עכשיו הוא כבר היה יותר מדי קרוב. יכולתי להרגיש את הנשימות החריפות שלו על המצח שלי, בזמן שהדמעות צרבו על לחיי.

"היא שונאת אותך." הוא ירק ברוע, וגרם לליבי להעצר.
מה?

"ואיך אפשר שלא לשנוא ילדה כמוך?" היד שלו עלתה אל הלחי שלי וצבטה אותה בחוזקה. נשכתי את שפתי התחתונה, מנסה לגרום לכאב שבלחי שלי להעלם.
היד שלו עזבה את הלחי שלי, ואני נשמתי לרווחה.

"את טיפשה," הוא ירק ברוע, ולפתע היד שלו סטרה ללחי שלי בחוזקה, ראשי נשמט הצידה.

לא ראיתי את זה מגיע.
פי מעט נפער בהפתעה, בזמן שעיניי הוצפו בדמעות חדשות.

הוא חייך ברוע בזמן שאני נאבקתי בדמעות ובדחף לצרוח ולהכות אותו בחזרה.

"ואת מכוערת," הוא סטר לאותה הלחי בפעם השניה, ועכשיו הרגשתי את הצריבה חזק יותר. הכאב היה בלתי ניתן להכלה.

My PartnerWhere stories live. Discover now