פרק 12 - כבוד
"פאק, יהונתן," גניחות נשמעו מחדרו של יהונתן, ואני הזעפתי את פניי והתפכתי על בטני.
למה הם חייבים להיות כל כך קולניים?
או יותר נכון, למה היא חייבת להיות כל כך קולנית?
"אני גומרת, אני גומרת!" הבחורה הזנותית שוב צרחה, כל כך חזק, שאני קימטתי את אפי ושמתי את ידיי על אוזני.
היא באמת יותר מדי קולנית.
אלוהים, אני לא אתפלא אם השכנים יצעקו עלינו מחר.
חטפתי את הטלפון שלי מהשידה ובדקתי מה השעה.
אחת בלילה.
נאנחתי ברוגז כשנזכרתי שמחר יש לי משמרת בוקר, ונשארו לי פחות משבע שעות לישון.
וטוב, עייפה אני לא.
התיישבתי במיטה והשתחלתי לתוך מכנסי פיג'מה קצרים וורודים.
לאחר מכן, קמתי מהמיטה ונעמדתי לצד דלת חדרי.
פתחתי אותה במעט, ואחרי שווידאתי שיהונתן והסטוץ שלו בחדר שלו, יצאתי מהחדר וסגרתי אחרי את הדלת בדממה.
בצעדים שקטים, כאילו אני זרה בבית של עצמי, התגנבתי לסלון והתיישבתי על הספה באנחה.
הדלקתי את הטלוויזיה ומיהרתי
להשתיק את הקול.
"היה מדהים," שמעתי את דלת חדרו של יהונתן נפתחת, ובלי יותר מדי מחשבה נשכבתי בספה ועצמתי את עיניי, עושה את עצמי ישנה.
אם אני אשן, הוא לא יוכל להעיר לי דבר.
"היה בסדר." קולו של יהונתן, כמו תמיד, היה שקט וקר.
אני מניחה שלא רק איתי הוא כל כך קר וחסר לב.
"גם מחר?" שמעתי את הצעדים מתקרבים לכיווני, וליבי פעם מהר יותר.
אלוהים, בבקשה שהוא לא ישים לב שאני לא באמת ישנה.
"כן, גם מחר." שוב קולו של יהונתן נשמע.
"אוי, הנה שוב הילדה הזאת." האישה הזנותית שכבר הספקתי לשנוא אמרה בקול גבוה, ואני התאפקתי לא לקפוץ עליה ולמשוך לה בשיער.
"היא השותפה שלי, מה ציפית?" קולו המתון של יהונתן גרם לליבי להשתולל בחזי אפילו יותר.
YOU ARE READING
My Partner
Romance❞איך לב יכול להיות שלם, אם אף אחד לא רוצה בו?❝ *** כשהיא רק בת שבע-עשרה, מיקה אוזרת אומץ ונמלטת מביתה, בו גרה עם אביה האלים. היא מגיעה לדירה חדשה אשר תחלוק אותה עם שותפה לדירה- יהונתן, בחור קר ואפל שנראה כי אין לו שום כוונה להכניס את מיקה לחייו. האמ...
