My Partner

פרק תשע עשרה

פרק 19 - זה לא מה שחושבים

אני חושבת שבחיים לא הייתי כל כך חלוקה בדעתי לגבי מעשה שעשיתי.

מצד אחד, אלוהים, כמה טיפשה אני יכולה להיות? איך יכולתי לנשק אותו? אני שונאת אותו!

אבל מצד שני...

זה הרגיש טוב... כל כך טוב, שאני לא יכולה לתאר את התחושה המדהימה הזאת שאפפה אותי כששפתיי הברישו את שפתיו.

הרגליים שלי נמסו, כל הגוף שלי בער.

אני מניחה שיהונתן התייאש והלך, אולי בגלל שלא עניתי לו במשך כמה דקות ארוכות, שעבורי, הרגישו כמו נצח.

שכבתי במיטה כשעיניי עצומות וניסיתי לסדר את המחשבות בראשי.

זה לא הלך לי.

כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה הרגע בו השפתיים שלנו נצמדו.

השפתיים שלו, בניגוד אליו, היו חמות ורכות, וכל כך נעימות. יכולתי לנשק אותו לנצח.

פקחתי את עיניי והתיישבתי במיטה במהירות, מנערת את ראשי ומנסה להבריח את המחשבות הנוראיות האלו מתוכו.

למה אני חושבת את הדברים הללו בכלל? כן, אני נמשכת אל יהונתן- אבל חוץ ממשיכה שטחית ומובנת לגמרי, (ברצינות, אני לא חושבת שיש בחורה שלא נמשכת אליו) אין בנינו כלום. אני לא מחבבת אותו אפילו בתור בן אדם, הוא מגעיל, מתנשא, חסר כל אכפתיות וממש לא נחמד.

אפשר אפילו להגיד שאני דיי... שונאת אותו. הוא השפיל אותי כל כך הרבה פעמים וההתנהגות שלו היא מחרידה.

טוב, אני חייבת להתקשר לליז. היא תציל אותי מהמצב המחורבן הזה.

קמתי מהמיטה ולקחתי את הטלפון שלי מהשידה, ולחרדתי, כשניסיתי להדליק אותו, המסך השחור הבהב והראה שאין סוללה, מה שהכניס אותי לחרדה יותר גדולה- כי המטען היה בסלון.

התחלתי להתהלך במעגלים בחדרי. אין לי כל כך הרבה ברירות- אני לא אוכל להשאר בחדר לנצח.

עדיף להתמודד איתו עכשיו מאשר יותר מאוחר. ואולי הוא בכלל יצא מהבית, כי הוא התעצבן, או משהו?

ידעתי שאני ממלאת לעצמי את הראש בשטויות ובאשליות שלא יתרחשו.

נאנחתי ובלית ברירה ובחוסר רצון התקדמתי לכיוון הדלת ופתחתי אותה באיטיות ובהססנות.

אלוהים, פעם אחת, קטנה, תהיה לצידי.

התגנבתי לאורך המסדרון, עיניי פקוחות לרווחה ואוזניי מחפשות כל צליל שיעיד על כך שיהונתן בבית, למרות שתקוותי היא שהוא לא.