My Partner

פרק שתים עשרה

"אה, נכון..." הבחורה מלמלה במבוכה ושמעתי את יהונתן מגחך בקרות רוח,

"כדאי שתלכי." הוא אומר כמעט מיד, וקולה של הבחורה לא נשמע יותר.

הדלת נפתחת ונסגרת במהירות שיא, ואני מופתעת שהיא בכלל הספיקה לצאת מהבית בלי שהוא יטרוק עליה את הדלת.

"תפסיקי עם המשחקים, מיקה. תחזרי למיטה." אני שומעת את קולו של יהונתן קרוב מדי, והוא נשמע כועס במעט.

רגע, הוא נוזף בי עכשיו?

נהמתי ופקחתי את עיניי בזעם. איך הוא גילה שאני לא ישנה?

התיישבתי בספה והרמתי את מבטי אל יהונתן, שהביט בי בעיניים קרות ושחורות, מבעד למצנפת ריסים ארוכה ועבה.

"למה את לא בחדר שלך?" הוא שאל את השאלה הכי טיפשית שאי פעם חשבתי שהוא יוכל להוציא מהפה התנשא שלו, ואני גיחכתי וקמתי מהספה.

"הצרחות של החברה שלך הן לא בדיוק מנגינה נעימה ומרדימה." קולי נטף ציניות וחוסר חיבה גלוי.

"למה? אני דווקא מאוד נהנתי," יהונתן חייך חיוך משועשע ואני קימטתי את אפי בגועל.

"התחשבות לא הרגה אף אחד, יהונתן. לא לפי מה שידוע לי." הנדתי בראשי והתחלתי להתקדם לכיוון חדרי.

כאילו זה ישפיע עליו...

***

"היי מיקה, רק רציתי לראות איך את מסתדרת עם השותף החדש, סליחה שלא שמרתי על קשר." זה היה המשפט הראשון שנטלי אמרה, בזמן שהיא עומדת בפתח ביתי ומחכה לרשות שלי שתכנס.

"הו, זה בסדר. בואי, תכנסי," אמרתי במעט בלבול וצעדתי צעד אחד אחורנית, כדי שנטלי תוכל להכנס לתוך הבית.

למה הבחורה שמשכירה לי את הבית צריכה לשמור איתי על קשר?

ככה זה תמיד?

"את רוצה לשתות משהו? קפה?" שאלתי בזמן שסגרתי את דלת הבית אחרי שנטלי נכנסה.

העדפתי להשאיר את התהיות והשאלות שלי לאחר כך, ללילה.

"קפה יכול להיות נחמד." הסתובבתי בחזרה אל נטלי והיא חייכה אלי חיוך חם.

למרות שהיא מעט מוזרה, היא אישה טובה.

התלתלים הבלונדינים שלה היו אסופים לפקעת מתולתלת ונפוחה ועיניה הכחולות והגדולות הקרינו רכות וחמימות נעימה.