הפרק הוא שילוב של המחשבות של אוליביה אחרי מה שקרה ועוד מחשבות שבאות לה עם זה. חלק מכם ימצאו את הפרק משעמם אבל זה רק הולך ומיתחמם.
תהנו מהפרק!
הנה זה הכה בי, כמו חבטות של מקל בייסבול ישר לפרצופי. התאוריות של אנה היו נכונות וכל החששות שלי היתגלו כעוד יותר מסוכנות, הנורא מכל מה שחשבתי שיכול לקרות קרה.
גיליתי משהו והמשהו הזה שבר לי את הלב לרסיסים קטנים שאני לא יכולה אפילו לבטא כמה. זה היום השלישי ברציפות שאין לי כוח לעשות כלום כך שלקחתי חופש מהעבודה, ומההיתנדבות אני הולכת אם אני רואה שם את אדם . אני מנסה להיתחמק מימנו אפילו עם כל הודעות הטקסט שהוא שולח ושיחות שהוא לא מפסיק לטלפן.
אני חייבת להודות שאני יוצאת מגעילה כי הסיבה שלו מספיק מוצדקת, לא מקשיבים לו מספיק והוא מרגיש מדוכא ולבד בתוך עולם משלו, אני פשוט צריכה קצת זמן, שיתן לי זמן לעכל כי אני יודעת שהמישפטים שלו לא יצאו לי מהראש, זה חורר אותי. כל הרגעים האלה בקיר וכל ההיתנהגות המוזרה והמגעילה שלו בניגוד לרצוני, הכל היה תחת השפעת הסמים שהוא לוקח. זאת אומרת שזה נהדר, זה לא באמת הוא, אבל זה עדיין לא סיבה מספיק טובה בשבילי.
מה נעשה? אוליי בכל זאת סיפור סינדרלה לא קורה במציאות.
״החיים שלי היו חרא, לקחתי סמים בבסיס קבוע בלי שאף אחד ידע וזה אחת הסיבות שהתחלתי להיסתובב בשכונה, לעשות גראפיטי ומה שאני אוהב. היתעלפתי מיספר פעמים אבל זאק דאג לעזור לי, רק שההורים שלי לא ידעו שהבן הפרפקציוניסט שלהם מישתמש בסמים באופן קבוע ומחורבן.״
״אנשים תמיד לקחו אותי כמובן מאליו בעיר שלנו, הבן של העשירים, הזה שיש לו הכל והוא סתם מפונק. הם לא מבינים כמה זה נכון, כמה חורים צריך למלא במישפחה הריקה שלי, אין שם את החום ואהבה, הכל קר כמו קרח.״
״אני מודע, הפעמים האלה בקיר והנשיקות הפיתאומיות ברחוב, הייתי תחת סמים, אבל סמים קלים כך שהייתי מפוקס. עדיין לא הגיע האירוע שיביא אותי לסמים ממש קשים, אבל זה יכול להגיע, הכל יכול להגיע.״
ואלה רק חלק מהמישפטים שהרגו אותי, לא דיברתי, שתקתי. נתתי לו את הבמה המלאה של להסביר את עצמו. עזבתי את המקום בשקט ובשוק עם או בלי לסיים את ההיתנדבות, לא יכולתי להישאר במקום הנוראי הזה שברור גם לא עוזר.
אנה ניסתה ליצור איתי קשר, דיברתי איתה על זה והיא כן מבינה, היא יודעת איך זה.
שרה עכשיו יותר בקטע של אנחנו הולכות לגור לבד, הנושא העיקרי שלה כיום זה בדיקת כמה עולה תחזוקי הבית ואיך זה יתמודד עם המשכורת שלנו.
אבל אני מרגישה לבד, כל כך לבד.
זה מזכיר לי את ההורים שלי, את הסיטואציות הריגשיות שניכנסתי אליהם כשהייתי מספיק בוגרת להבין, מה באמת קרה בארץ השלמות המחורבנת.
״ההורים שלך לא יחזרו יותר יקירה.״ דודתי אמרה לי באותו היום של ההלוויה, שלי לא היה מושג למה כולם בוכים סביב חתיכת אבן עלייה חרוטות מספר מילים, ולמה ההורים שלי לא כאן לראות את המראה המשעשע הזה.
YOU ARE READING
Wall of love//hebrew
Teen Fictionמאז שאוליביה הייתה ילדה קטנה, היא תיכננה את חיי ההתבגרות שלה: הבית ספר היוקרתי בעיר, חבר חתיך שהסיפור אהבה שלהם יהיה כמו מהאגדות, חיי פופולאריות וכמובן להיות תלמידה מיצטיינת. התוכנית נהרסה באותו רגע משמעותי, שהיא איבדה את הוריה בתאונת דרכים ומאז הי...
