Wall of love//hebrew

פרק 7

״אז שם זה הקפיטריה, לא ממליצה לך לאכול שם.״ קולות רקע נישמעו אך לא ייחסתי חשיבות.
״אוליביה, אוליביה? את מקשיבה לי בכלל?״ שרה הוציאה אותי מהמחשבות על היום, כאבה לי הבטן כל היום מהמחשבות על אנה. אני לא אשרוד אם היא לא שרדה, אני אצטרף אלייה למעלה אם צריך. הרגשתי ממש לא בנוח להגיד את זה לשרה או לכל מישהו אחר.

״מה אמרת?״ היתנערתי ממחשבותיי.
״עזבי לא משנה, מה קרה לך?״ היא קבעה כשראתה שמשהו יותר גדול הפריע לי וסימנתי לה שכבר לא חשוב והיא ניכנעה.
״אוקיי, אני חושבת שאת צריכה משהו שירים לך את המצב רוח ומהר!״ היא חייכה ולא הבנתי אותה.
״בואי אחרי ביתספר להיסתובב קצת בעיר.״ העיניים שלה נצצו, כאילו זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא אמרה אתזה.
״בואי נבריז.״ אמרתי בפשטות, אין לי כוח לבית ספר עכשיו והיא לא ניראת כאילו היא תעשה מהברזה עיניין גדול.

״להבריז?״ לא הייתה לי בעיה, היא הייתה ניראת מופתעת .
״את בטוחה שאת בסדר עם להבריז? את משקשת.״ ירדתי עלייה והיא חייכה בגסות.
״אני בסדר לגמרי.״ היה אפשר לראות שהיא משחקת אותה בסדר, היה לשרה את המראה של הבאד גירל, גינס קרעים וגופיות וכל זה. היא הפתיע אותי כשהיא הופתעה.
״בואי נבריז ואני אקח אותך לסיר מקיף בעיר שלנו. היא דיי גדולה והבנתי גם שאת לא מפה בכלל. יהיה כזה כיף!״ היא הייתה נילהבת, זה ללא ספק הייתה הפעם הראשונה שלה. לביתספר הזה הייתה אבטחה פי 2 יותר טובה מהביתספר הקודם שלי, מה שהפך אתזה ליותר קשה. הביתספר הזה היה מוקף גדר, אז הייתי פשוט צריכה למצוא מקום ריק לטפס על הגדר, נקווה שגם שרה יכולה.
״שרה, איפה יש פה מקום בחוץ שאף אחד לא מיסתובב שם ולא יראו אותנו מטפסות על הגדר?״ שאלתי ברצינות.
״אהמ... יש את המחששה, כל הילדים ששם תמיד מבריזים, אז זה ניראה מקום בטוח להבריז מימנו לא?״
״צודקת. יאללה את מוכנה?״
״בחיים שלי לא הייתי מוכנה יותר.״ היא הצחיקה אותי כי הייתי צינית והיא ניראתה.. כלכך רצינית.

היא לקחה אותי למחששה, ומיכוון שהגדר הייתה יותר ארוכה, היה קצת יותר קשה. אבל הצלחתי לטפס, וגם היא אחרי נסיון של עשר דקות, הצליחה לטפס.
״זה כזה מרגש!״ היא אמרה כשהיא ניגבה את החולצה שלה מהאבק, כולם ככה שהם מבריזים לראשונה, או עושים משהו בכלליות לראשונה. זה תמיד מלחיץ ומרגש באותה מידה.
״בואי ניתחפף מפה, מהר.״ אמרתי לה והתחלתי ללכת. התאים לי הברזה כדי לשכוח את כל הלחץ שצפוי להיום.

״ולאיפה אנחנו הולכות עכשיו?״ שאלתי משועממת כשיצאנו מטווח בית ספר.
״בואי נטייל.״ היא אמרה בהיתלהבות, לטייל? מה כבר נעשה בטיול? הלכנו לפארק גדול אחד עם הרבה צימחייה ומקום לשבת, ולהפתעתי הוא היה כמעט וריק.
היא רצה לאינשהו ואני הלכתי אחריה, ראיתי שהיא הלכה לקנות גלידה.
״איזה טעם את אוהבת?״ היא שאלה אותי.
״אהמ... את ממש לא חייבת״ אמרתי בפרצוף מבולבל
״צודקת, אבל אני רוצה. איזה טעם את אוהבת אוליביה סמית?״
היא היתעקשה ואמרתי לה שאני אוהבת וניל, כך שהיא הזמינה לעצמה שוקולד ולא ווניל.
״בואי נשב.״ אמרתי לה בפשטות.