פרק 5

390 25 1
                                    

פרק 5:
״אני כלכך שמחה שהחלטת את ההחלטה הזאת, זה לטובתך.״ קולות רקע נישמעו כששיחקתי עם הדיגני בוקר שלי ושקעתי במחשבות, היום הראשון ברוזמרי.
לא ידעתי מה לחשוב את האמת, זה גרם למריבה ביני לבין החברה הכי טובה שלי.
״זה היום הראשון שלך בביתספר החדש, תיצרי רושם טוב.״ דודתי נזפה בי. אני מנסה הכי טוב שאני יכולה לעמיד פנים שאני אחת מהם, ככה שאני אקבל פחות נזיפות ומבטים מאוכזבים מימנה.
אני מרגישה לא אני בקוקו ההדוק הזה והחצאית המעט קצרה הזאת והעקבים עם העקב הקטן, כאילו אני יוצאת לאירוע ממשלתי.

יצאתי מהבית בציפיות מכאיבות ליום הראשון, היום הבאמת באמת ראשון שלי.
התחלתי ללכת לכיוון תחנת האוטובוס ונשמתי לאט, אני ארגיש מפגרת, אני ארגיש כזה מפגרת שם.
״אוליב!״ קול נישמע מאחוריי וראיתי את אנה רצה אליי.
״ומה לעזאזל את לובשת?! והיתאפרת?!״ היא ניראתה בשוק ועייניה היו אדומות כאילו עוד שניה הן יוצאות ממקומן, בדיוק כמו של אדם.
״כן אנה, תירגעי. אני עדיין אותה האוליביה כי תאמיני לי שגם אני שונאת את מה שאני לובשת כרגע.״ אמרתי באווירה של צחוק אך היא לא צחקה, היא המשיכה להיסתכל עליי במבט חודרני.

״אני לא מאמינה שאת הולכת.״ היא אמרה באכזבה.
״אנה, בואי איתי.״ אמרתי ומבטה היתקשח, היא הולכת להרוג אותי.
״מי את ומה עשית עם אוליב?! נידפק לך השכל לגמרי, וחשבתי שאני מכירה אותך באמת. שאני אלך לבית ספר הזה? הילדים המגעילים האלה שלא אכפת להם מכלום חוץ מעל פאקינג עצמם, ראית מה הם עשו לקרובת מישפחה שלי, ואת עדיין רוצה ללכת אה?״
״אנה, בואי נודה שלדיאנה היו בעיות נפשיות גם לפני והיא לא הייתה הטיפוס הכי חברותי שיש.״ דיאנה הייתה נוראית, היא הייתה הילדה הזאת שאף אחד לא סובל, מהגותים ממש ממש, המיתמרדת שיכלה לרצוח מישהו עם המבט שלה בלבד.
היא עדיין במחלקה הפסיכיאטרית כי היא איבדה את זה, ואנה לפי מה שהבנתי הולכת לבקר אותה פעמיים בשבוע, הן בקשר ממש חזק.
״אל תתחילי לדבר על דיאנה חתיכת מפגרת.״ היא קבעה ופי ניפער, מה הקטע שלה?
צפירות האוטובוס נישמעו מאחוריי ומרוב עצבים היסתובבתי לכיוון האוטובוס והיתיישבתי, ואנה כבר מיזמן נעלמה מהאופק.

הנסיעה הביאה איתה חששות, ואם כן גם חוסר הבנה, למה אני עושה את זה? מה לי וכמה ילדי שמנת, כלום!
אני עוד יכולה לחזור ולהיסתובב, לא מתאים לי ללמוד עכשיו שעות על גבי שעות ועוד להיות מנודה חברתית.
אין לי כוח להתחיל את התיוג הזה מחדש של ׳היי את הילדה החדשה!׳

החששות שלי היו מוצדקות, הבית ספר הזה היה עצום והוא היה ניראה בדיוק כמו התחלה של כל סרט נוער מפורסם.
הילדים כאן לא עשו לי טוב כשראיתי במיוחד שאני היחידה שלבושה כאילו הגעתי משנות ה50׳, מה אני אעשה שאני לא מומחית במותגים.
היו מבטי צחוק מפה ומשם וכמה גיחוחים, אך היתעלמתי והמשכתי את הדרך במיסדרון הארוך, לבד.

Wall of love//hebrewWhere stories live. Discover now