Eden

פרק 54

״את רוצה שאני אעזור לך?״ אלירן שאל, והסתכל על המזוודות שלי.
״לא, זה בסדר״ אמרתי בביטחון, ועידן הוציא את האחרונה.
לא לפני שהוא הסתכל על אלירן במבט ששואל אם זה בסדר שהוא עוזר לי, שפוט.
אלירן לבש חולצה לבנה, ומכנס טריקו אפור של אדידס, הוא נראה מותש ועצוב, וכאב לי לראות אותו ככה.
״אני יודע שהגזמתי, אבל אני אוהב אותך אף פעם לא הייתה לי שום כוונה לפגוע בך, את יודעת את זה, נכון?״ הוא שאל בשקט, ובלעתי את הרוק שלי. ״כן״ מילמלתי, ״אני יודעת״ הוספתי בשקט.
״אלירן, תטפל בעצמך״ ביקשתי, והרמתי את הראש כדי להסתכל עליו, ״תלך לטיפול, אני יודעת שאתה לא מאמין בזה, אבל אתה לא במצב טוב״ אמרתי, והוא הינהן.
אין לי מושג אם הוא הינהן להסכמה או סתם כדי להשתיק אותי, אבל מעכשיו זו הבעיה שלו והבחירה שלו. אני לא יכולה לכפות עליו כלום.
״עדן, המונית שלך פה״ עידן צעק.
ואלירן הסתכל עלי במבט אטום, ״אולי לא תלכי?״ הוא שאל.
ומשהו בי הרגיש רע להשאיר אותו לבד, אבל אני גם לא יכולה להישאר.
״אני יודע שאני בן זונה עדן, אבל אני לא יכול לאבד אותך, אני מצטער הגזמתי, אני אלך לטיפול טוב?״ הוא אמר בנימה מתחננת והסתכל עלי בחוסר אונים.
״אפילו אל תחזרי אליי, רק תישארי איתי״ הוא ביקש, ונאנחתי.
״אלירן,״ מילמלתי, והוא התקרב אלי.
״אני אתעניין בך יותר, אני לא אאיים עלייך בחיים אני מבטיח, אני לא יודע מה עבר עליי, את הכוח שלי״ הוא התחנן, והסתכלתי עליו בעצב.
״חשבתי שכל זה הכוח שלך,״ מילמלתי והסתכלתי על החיילים שעמדו מחוץ לבית.
״את הכוח שלי״ הוא קבע, ונאנחתי.
״אני לא יכולה להישאר אלירן, אתה השתנית״
״אני אלך לטיפול״
״אז תחלים, ואז נראה אם אפשר להמשיך, עד אז אני לא באמת חושבת שיש מה לעשות״ מילמלתי בעצב.
״יש לך מישהו אחר?״ הוא שאל, והעיניים שלו נצצו.
״התחרפנת?״ שאלתי בכעס, והוא נאנח. ״מה עם זה שהתחיל איתך במסעדה?״ הוא שאל, והסתכלתי עליו מופתעת.
״אתה עוקב אחריי?״ שאלתי מופתעת, והוא נאנח. ״אני צריך לשמור עלייך, עדן״ הוא אמר בנזיפה, כאילו זה הדבר הכי נורמטיבי ותקין שיש שהוא יעקוב אחריי.
״אתה לא שפוי,״ מילמלתי.
״זה בגללו? תעני לי״ הוא חצי צעק עלי, וגילגלתי עיניים.
״לא אלירן, זה לא בגללו, זה נטו בגללך״ אמרתי בכעס, ובאתי לצאת כשהוא תפס את הזרוע שלי.
״תודיעי לי כשאת מגיעה,״ הוא ביקש, וגיכחתי.
״למה יש לי תחושה שתדע לבד?״

-נקודת מבט עידן-

״אתה בסדר אחי?״ שאלתי את אלירן, כשהמונית של עדן נסעה והיא בתוכה.
הוא הסתכל עליי במבט אטום, ונכנס חזרה לבפנים.
לקראת הערב הוא שבר שוב את כל הבית, או מה שנשאר מהבית הזה וזה לא הרבה.
כששמעתי את ההתנפצויות של הזכוכית מפסיקות, ירדתי למטה כדי לנסות לדבר איתו, אני לא אגן עליו אלירן יכול להיות בן זונה רציני והוא עושה הרבה שטויות, אבל הוא לא בן אדם רע, בסופו של יום הוא אחד מהחברים הכי טובים שלי.
הוא יישב בפינת אוכל עם הכיסא מכוון לכיוון הקיר הלבן שעליו נמצאת התמונה שלו עם עדן, הרגה אותו הילדה הזאת.
הוא עישן את הסיגרייה שלו בשקט, ובהה בתמונה.
משכתי כיסא והתיישבתי לידו, ״אתה תהיה בסדר״ אמרתי בביטחון ובהיתי בקיר כמוהו.
״הכאבתי לה״ הוא מילמל, ונאנחתי.
״היא כבר לא אוהבת אותי, ואני מטורף עלייה״ הוא הוסיף.
״אל תדבר שטויות ברור שהיא אוהבת אותך,״ מילמלתי, מופתע מזה שהוא מדבר איתי עלייה.
בכל כמעט ה14 שנים שאני מכיר אותו, זו הפעם הראשונה שהוא נפתח בפניי.
״אני יוצא מדעתי״ הוא קבע. רציתי להגיד לו שילך לטיפול כמו שעדן אמרה, אבל ידעתי שזה ידליק אותו, והאמת בשלב הזה שאלירן עובר, כל מילה קטנה מחרפנת אותו.
״אתה לא יוצא מדעתך, אתה פשוט כל כך עסוק בלרצות להרוס את אבא שלך, שאתה הורס את עצמך״ אמרתי, והוא כיבה את הסיגרייה בעזרת האצבעות שלו, ודחף אותה לאחורי האוזן שלו.
״אני רוצה שתשמור עלייה, תוודא שהיא בסדר ושלא חסר לה כלום, תשמור שאף אחד לא ייתקרב אלייה,״ הוא ביקש, והינהנתי.
״אתה לא צריך לבקש אפילו,״ אמרתי בקול צרוד, והוא נשען על המשענת של הכיסא, ונאנח בייאוש.
״תגיד למנקה שתבוא כפולה היום, ושתנקה פה הכל״ הוא ציווה, והינהנתי.
״מה אתה מתכוןן לעשות?״ שאלתי, והוא משך בכתפיו.
״לא יודע עדיין, נראה״ הוא מילמל, וקם מהכיסא, ״אתה חבר טוב״ הוא מילמל והמשיך לחדר עבודה שלו.
זו הייתה הפעם הראשונה בכל החיים שלי שאני מכיר את אלירן, שהוא הודה שיש לו חברים.
שאני חבר שלו, זה רק מראה כמה הוא שבור.
נכנסתי אחריו למשרד והוא סימן לי לסגור את הדלת, ״דבר״ הוא אמר, והבנתי שהוא מתכוון מבחינה עסקית.
״כהן שילם היום את כל החוב שלו, וזהו הוא רק צריך להביא לי את הסחורה שלנו ונתחיל לשווק״ אמרתי בשפת קוד הרגילה שלנו, שזה אומר לשווק זה לסחור בסם והסחורה זה הסם.
״בלי שטויות, אין לי עצבים שגם המשרד הזה יתלכלך מחלקי מוח של ילד מפגר שתפס יותר מדי תחת, הייתי ברור?״ הוא שאל, והינהנתי.
״מה נעשה בקשר לעדן?״ שאלתי בחשש שהוא יוציא אקדח מהמגירה וירה בי, זה נשמע הזוי אבל הוא כבר הוכיח שהוא מסוגל להכל.
ועדן זה נושא רגיש. ״מה נעשה בקשר לעדן?״ הוא שאל גם, בטון טיפה יותר עצבני, אך מתאפק.
״אני מתכוון, היא יודעת על הכל, היא יודעת יותר מדי״ מילמלתי, והוא בחן אותי בכעס.
״לא יודע, מה אתה מציע?״ הוא שאל בטון ציני, ונשכתי את פנים הלחי שלי.
״עדן בסדר גמור, תסיר דאגה מליבך, עדן לא תדבר לעולם״ הוא אמר, והינהנתי כהסכמה ואישור.
״אתה מתכוון להחזיר אותה?״ שאלתי שוב בחשש, והוא משך בכתפיו.
״נכון לעכשיו, לא״ הוא אמר, ״אתה רוצה לשמוע מה מחרפן אותי עידן?״ הוא שאל והינהנתי.
״כעסתי עלייה כל כך כשהיא אמרה שאני כמו אבא שלי, התחרפנתי מבפנים״ הוא מילמל, ״רציתי להרביץ לה, אתה מבין לאן הגעתי?״ הוא הוסיף בשאלה.
״אני אשכרה רציתי להרביץ לאהבת חיי, היא צודקת אני באמת כמו אבא שלי״ הוא הוסיף, והסתכלתי עליו במבט מצטער.
״אני מב-״ , ״שום דבר לא יצדיק את ההתנהגות שלי, אז אל תטרח״ הוא אמר וקטע אותי.