Eden

פרק 21- עסקים מלוכלכים

אני יודע שאני ואת אף פעם לא נהיה ביחד.
אני גם לא רוצה שנהיה ביחד.
אני מעדיף לשמור עלייך מרחוק, לדאוג שיהיה לך טוב, שתהיי שמחה, שתמיד תהיי בטוחה.
אל תדאגי לי, אני אהיה בסדר. אני בסדר, כי את בסדר.
את יכולה לשתות עד אובדן הכרה, ואל תדאגי אני תמיד אהיה שם כדי להחזיר אותך הביתה או סתם לוודא שיש לך כל מה שאת צריכה.
אני תמיד שם בשבילך, גם כשאת לא צריכה.
אל תדאגי אני בסדר, אבל אולי לפעמים יהיה לי קצת קשה, לראות אותך עם מישהו אחר.
אז בבקשה ממך, תשתדלי טיפה פחות לחייך, אני יודע שאני אגואיסט, אבל אני נשבע אני לא יכול להתמודד עם המחשבה שאת שמחה איתו.
אז תשתדלי לא לחייך כשאת עוברת לידי, כי אני מעדיף לחשוב שאת קצת עצובה, מאשר שמחה בלעדיי.
זה יותר מדי לבקש?
גם אם לא נדבר תקופה ארוכה, וגם אם יעברו כמה שנים,  ואם אי פעם יהיה לך קשה, בואי, אני אלחם בשבילך.
רק בואי.

-נקודת מבט עדן-

לבשתי ג׳ינס שחור קרוע, וחולצת בטן אפורה, ומגפיים שחורות.
ירדן חזרה לישון, והאימון של גיל סוף סוף הסתיים. והוא בדרך לפה.
אין לי מושג איך אני הולכת להיפרד ממנו, אף פעם לא עשיתי את זה.
אני גם לא רוצה לפגוע בו, זה לא מגיע לו.
המשכתי לסרק את השיער הרטוב שלי, ומרחתי טיפה קרם, כדי שהוא יהיה מסודר, למרות שהוא גלי כזה.
שמתי בושם, וירדתי למטה. התיישבתי על השיש, ולקחתי חטיף אנרגיה אחד מהקערה.
הסתכלתי על הקיר הלבן שמלא בתמונות משפחתיות, והמחשבות שלי נדדו לאלירן, לא נפגעתי ממנו או משהו.
ואני גם מודעת לזה שהבחורה החדשה שעובדת בבר יותר יפה ממני, אבל לא יודעת, זה מציק כזה לחשוב שהוא חושב שמישהי אחרת יותר יפה ממני.
אבל זה לא שאני יכולה לשנות את זה, היא יפה. אבל גם אני יפה.
וכל אחד והטעם שלו. ״עדן?״ הרמתי את הראש מבולבלת, וגיל עמד בכניסה למטבח עם חיוך.
״הדלת הייתה טיפה פתוחה, ודפקתי אבל לא ענו אז נכנסתי״ הוא אמר, וחייכתי חצי חיוך. האמת היא שהוא נראה מוטרד, אפילו יותר ממני.
״זה בסדר״ אמרתי והוא התיישב לידי על השיש, הצעתי לו ביס מהחטיף והוא הניד בראשו.
״תראי״ הוא אמר, והסתכלתי עליו בציפייה, הוא בחן אותי, והסתכלנו אחד לשני בעיניים. ״את יפהייפיה״ הוא אמר בחיוך, וחייכתי חצי חיוך.
״זה מה שרצית להגיד לי?״ שאלתי, והוא הניד בראשו.
״אנחנו צריכים לדבר, תראי, אני יודע שאת לא אוהבת אותי״ הוא אמר מיואש, והסתכלתי עליו מופתעת.
״אני כן״ אמרתי בחשש, והוא נאנח ״לא כמו שאני אוהב אותך, עדן, זה די ברור״ הוא אמר בהחלטיות, והורדתי את הראש.
״אני מצטע-״ , ״אל תתנצלי״ הוא קטע אותי בהבנה, והסתכלתי עליו מבולבלת בזמן שהוא חייך אלי.
״עדן, זה לא אשמתך, אי אפשר לבחור במי להתאהב״ הוא קבע, והינהנתי. הנחתי את החטיף על השיש לידי, והרגשתי טיפה מועקה.
״עדיין, סליחה. אני דפוקה, תמיד אני הורסת דברים שיכולים לעשות לי טוב״ אמרתי בכנות, והוא גיחך.
״את לא דפוקה, להפך״ הוא מלמל, וחייך אלי. חייכתי חצי חיוך בחזרה, ונפל בינינו שקט, אבל לא שקט מביך אלא שקט נעים כזה.
״עדיין תגיד לי שלום בבית ספר?״ שאלתי ופרצנו בצחוק.
״ברור שלא, אני מקובל ואת לא״ הוא אמר בשחצנות, וצחקתי, כשהוא משך אותי לחיבוק.