Eden

פרק 20- זה רע

אל תדאגו בנות, אני אף פעם לא מפסיקה סיפור באמצע או נוטשת או משהו כזה, בשבילי זה כמו לתת את הילד שלך או משהו, זה בלתי אפשרי.
לא המשכתי כי המחשב שלי נהרס, והוא יצא מהתיקון רק היום והסיסמה לוואטפד הייתה רשומה שם, ולא זכרתי אותה כדי להתחבר מהפלאפון.
ובקשר לנקודת מבט של אלירן- בשביל דברים טובים, צריך לחכות קצת.

הסתכלתי על השעה בפלאפון 12:39 .
אז בית ספר היום זה לא אופציה, במלא אני מסיימת עוד שעה.
ירדן ישנה לידי, כיסיתי אותה וקמתי לשטוף פנים.
הסרתי את האיפור שהספיק להימרח מאתמול, וציחצחתי שיינים.
״איזה בוקר חרא״ ירדן מילמלה, ונעמדה לידי, הסתכלתי על המראה עייפה, והינהנתי.
יש לי האנגובר מטורף, מהסוג הזה שלא רק הראש כואב אלא כל הגוף.
״יש לך כדור או משהו?״ שאלתי צרודה, והיא הוציאה מברשת
שיניים מהמגירה. ״בתיק״ היא ענתה ושטפה אותה שוב, שטפתי אחרייה את המברשת שיניים שלי, וחזרתי לחדר.
לקחתי את התיק של ירדן שהיה זרוק על הריצפה, והוצאתי 2 כדורים שהיו עטופים בשקית קטנה.
לקחתי אחד, והשארתי אחד לירדן. הרמתי מהריצפה את הבקבוק מים שהיה זרוק, ושתיתי את הכדור בזריזות.
נישכבתי בחזרה על המיטה, ולקחתי את הפלאפון, התחברתי לוואצפ, ומלא הודעות קפצו וכולן מ- גיל.

״בוקר טוב יפה שלי״
״קמת?״ , ״לחכות לך בכניסה?״ , ״את באה היום?״
״את עוד ישנה?״ , ״הכל בסדר?״

הסתכלתי על הפלאפון מיואשת, ולרגע התחרטתי שהתחברתי.
״מה קרה?״ ירדן שאלה והתיישבה לידי.
״סתם״ מלמלתי, והיא בחנה אותי בחיוך מזלזל, הסתכלתי עלייה ונאנחתי.
״את לא אוהבת אותו, אז למה את איתו?״ היא שאלה, והסתכלתי עלייה מיואשת, זה לא שאני לא אוהבת אותו. אני אוהבת את גיל, פשוט לא כמו שהוא אוהב אותי, אני אוהבת אותו בצורה ידידותית, והוא בצורה זוגית.
״אני כן אוהבת אותו, פשוט לא כמו שהוא אוהב אותי״ מילמלתי, והיא שתתה את הכדור שלה.
״אתם פשוט לא מתאימים, זה די נראה כאילו הוא חונק אותך, וזה די ברור שהוא משעמם אותך״ היא אמרה וסגרה את הבקבוק מים.
״אני צריכה להיפרד ממנו״ קבעתי, והיא הרימה גבה בייאוש. ״ואי אני מרגישה חרא של בן אדם עכשיו״ הוספתי, והיא גילגלה עיניים.
״את לא, אבל את תצאי חרא של בן אדם אם תמשיכי לשחק בו, זה לא זה וזהו, לא צריך למשוך את זה״ היא אמרה, והינהנתי.
״איך תעשי את זה?״ היא שאלה, והסתכלתי על הפלאפון שלי.
לא, לא, אני לא יכולה להיות עד כדי כך רעה. ״לא יודעת עדיין״ מילמלתי, והיא לקחה את הפלאפון שלה מהשידה.
״איך את חושבת שאני צריכה להגיד לו את זה?״ שאלתי, ונשכבתי על המיטה, פעם אחרונה שאני שותה.
נו באמת, כל האנגובר אני אומרת את אותו הדבר.
״תיפגשי איתו ותגידי לו, אבל תנסי להיות עדינה״ היא אמרה והרימה את הראש, הסתכלנו אחת על השנייה.
״להיות עדינה? אני?״ שאלתי, והיא צחקה.
״תקשרי אליו שיבוא לפה, ותדברו פה״ היא הוסיפה, ונאנחתי.
״זה יהיה מוזר, אף פעם לא נפרדתי ממישהו״ אמרתי, והיא צחקה.
״כן אה, תמיד עוזבים אותך״ היא מילמלה, ופרצה בצחוק. התחלתי להרביץ לה עם הכרית. ״רעה״ צעקתי עלייה והתאפקתי לא לצחוק.
״בוקר טוב לשתיכן״, אמא אמרה בקור ונעמדה מולנו.
שתינו נעצרנו, והתיישבנו על המיטה.
״בוק-״ , ״אל תעני לי״ אמא אמרה עצבנית וקטעה את ירדן.
״אתמול שתיכן חזרתן בשעה 6 הביתה, ולא הלכתן לבית ספר ובנוסף החדר הזה מסריח מאלכוהול וסיגריות״ היא אמרה בנזיפה, ושילבה יידים.
הסתכלנו אחת על השניה, וניסינו שלא להסתכל על אמא שלי.
״יש לכן מה להגיד בנושא?״ היא שאלה רגועה יותר, אבל עדיין האדישות והקור לא נעלמו מהמילים שלה.
״לא״, אני וירדן אמרנו ביחד, ואמא שלי חייכה חיוך מזוייף. ״מצויין, ירדן אל תטרחי ללכת הביתה היום״ אמא שלי אמרה מרוצה, ואני וירדן הסתכלנו עלייה מבולבלות.
״למה?״ שאלתי בשקט, ואמא שלי העבירה עליי מבט זריז, וחזרה להסתכל על ירדן.
״אני ואבא, וההורים של ירדן, ניהלנו שיחה בנוגע לשתיכן.״ היא אמרה וסידרה את החצאית השחורה, והמאוד אלגנטית שלה.
״מה זה קשור?״ ירדן שאלה, והסתכלנו על אמא שלי מבולבלות.
״תדעו בערב, בנתיים תנוחו קצת״ היא אמרה, ויצאה מהחדר.
״ואו אני שונאת את אמא שלך״ ירדן אמרה בייאוש, וצחקנו בשקט.
״תצטרפי למועדון״ מלמלתי, והסתכלתי על הפלאפון שלי, שצילצל.
״גיל?״ ירדן שאלה והינהנתי.
קמתי מהמיטה, והלכתי חזרה למקלחת, סגרתי את הדלת. ועניתי.
״קמת סוף סוף?״ הוא שאל, ונשמע מאושר.
״כן, חזרתי ממש מאוחר אתמול, אפילו לא שמעתי את השעון מעורר. בעצם אני חושבת שהוא צילצל כשנכנסתי הביתה, ואז ירדן כיבתה אותו״ אמרתי, ושנינו צחקנו.
״נהנת לפחות?״ הוא שאל, ולקחתי נשימה עמוקה.
״היה נחמד״ אמרתי בייאוש, ושמעתי אותו נאנח. ״תגידי, בא לך להיפגש עוד מעט? אני צריך לדבר איתך״ הוא אמר, וכיווצתי את הגבות מבולבלת.
״סבבה, ניפגש מחוץ לבית שלי?״ שאלתי.
״כן, אני אסיים את האימון ויבוא״ הוא אמר, ושנינו מילמלנו ביי, וניתקנו.

-נקודת מבט אלירן-

״באיזה שעה היא חזרה?״ שאלתי בקור את עידן.
״4 בבוקר, אבל היא ניכנסה הביתה רק בשעה 5 וחצי ככה, כל השעה וחצי היא ישבה בחוץ על הדשא עם חברה שלה״ הוא אמר, ובחנתי אותו. הינהנתי וסימנתי לו ללכת.
נכנסתי חזרה למכונית שלי, וטרקתי את הדלת.
״סיגריה?״ רונה שאלה, לקחתי ממנה את הסיגריה והסתכלתי על עידן שנכנס לאוטו שלו ונוסע.
״נוסעים עכשיו אלייך?״ היא שאלה, וסובבתי את הראש אלייה.
״אולי תהיי קצת בשקט?״ שאלתי אותה באדישות, והיא הינהנה.
הסתכלתי על החלון של עדן, לחשוב שהיא כל כך קרובה אלי, ועדיין כל כך רחוקה.
״תגידי, אתן הבנות מה אתן אוהבות?״ שאלתי אותה, למרות שהיא סתם איזה שרמוטה שאספתי מהבר, ותיכננתי לקחת אותה אליי.
״מה זאת אומרת?״ היא שאלה מבולבלת, ולקחתי עוד שאכטה.
״איזה סוג של בנים אתן אוהבות?״ שאלתי, ונהייתי עצבני מהמחשבה, שהגיל הזה נוגע בה.
"יש המון סוגים, מישהי ספציפית?" היא שאלה מבולבלת, והמשכתי לעשן את הסיגרייה שלי עצבני.
"נגיד" מילמלתי, וכיביתי את הסיגריה. "תלוי איזה מין בחורה היא, יש את הטובות- שרוצות בנים טובים. ויש את הרעות שרוצות בנים רעים שיהיו טובים רק בשבילן, אבל לפעמים זה הפוך" היא אמרה והדליקה את הסיגריה שלה.

חייכתי חצי חיוך, והסתכלתי עלייה "ונגיד היא ילדה טובה, שרק עושה את עצמה רעה?" שאלתי, והעפתי את הסיגריה מהחלון.
״למה שלא תשאל אותה בעצמך?״ היא שאלה בחשש, והסתכלתי עלייה באדישות.
״כי כמו שאמרת בנות רוצות, טוב או רע. אף אחת לא רוצה מפלצת״