פרק 32- עדן

12.4K 750 122
                                    

״כבר מלא זמן שלא יצאנו רק אני ואת״ ירדן אמרה וקפצה עליי בחיבוק, בזמן שניסיתי לעשות את הקוקו הגבוה המסריח הזה, הידיים כבר התחילו לכאוב לי, ולי התחיל להימאס.
״בא לך לשים שמלת מיני שחורה?״ ירדן שאלה, ופרצתי בצחוק.
״בטח, אני אשים אחת ללוויה שלך״ עניתי ופרצתי בצחוק, והיא מיד אחריי, לא לפני שהיא נתנה לי מכה בכתף. ״למה לא?״ היא שאלה, ובחנתי אותה והנדתי בראשי בחוסר אונים.
״אלירן ביק-״ , ״בטחחחח״ היא אמרה בציניות וקטעה אותי, גילגלתי עיניים והתעלמתי ממנה.
האמת היא שאני יודעת כמה אלירן אובססיבי וקנאי, אז אני יודעת איזה מאמץ הוא עושה כדי לא לבוא איתי למועדון, אז אני מכבדת את הבקשה שלו ולא לובשת חשוף. וקצת עיצבן אותי שירדן הגיבה בזילזול.
״משהו מפריע לך?״ שאלתי בעדינות, והמשכתי להתאפר, בזמן שירדן עישנה את הסיגרייה שלה ליד החלון. ״עזבי, זה שטות״ היא מילמלה, והסתכלתי עלייה במבט שואל.
״עדן, יש לי תחושה לא טובה לגביו״ היא אמרה בביטחון.
״לגבי מי?״ שיחקתי אותה ראש קטן, וחזרתי להתאפר, היא נאנחה, ובלעתי את הרוק שעמד לי בפה. ״לגבי אלירן, עדן״ היא אמרה, והבטן שלי התהפכה מלשמוע את השמות של שנינו באותו משפט.
״למה את חושבת ככה?״ שאלתי ומרחתי אודם אדום, כדי שייתן מסגרת לפנים. ״אין לי מושג עדן, זאת תחושה״ היא אמרה, וסגרתי את האודם והסתכלתי עלייה בחצי חיוך. ״את טועה עדן, את לא מבינה כמה טוב לי, וכמה אני מאושרת״ אמרתי בחיוך וברוך, והיא חייכה אליי.
״אני כל כך שמחה יפה שלי, זה מגיע לך יותר מהכל״ היא אמרה, וחיבקה אותי.
חייכתי, וחיבקתי אותה בחזרה. ״עכשיו ספרי לי איך אצלך״ אמרתי בחיוך, כשהתנתקנו מהחיבוק. היא נאנחה בציניות, וכיבתה את הסיגרייה, ״שום דבר מעניין״ היא אמרה, והרמתי גבה. ״נשבעת״ היא הוסיפה במהירות וצחקה, חייכתי בעדינות, והמשכתי להסתכל מהחלון בזמן שהיא קמה לסיים להתלבש.
אני כבר הייתי לבושה בשורט פשוט, נעלי אולסטאר לבנות, וחולצה לבנה של ארקטיק מונקיז. לפעמים נדמה לי שאני לא יודעת להתלבש, רוב הבגדים שלי שחורים, חולצות של להקות, ושורטים וחצאיות מיני פשוטות, ולפעמים בחורף גם ג׳ינסים. זה פשוט, והסיגנון הזה מתחיל להימאס עלי. נמאס לי להיות ה״מרדנית״ בא לי להיות סקסית ומתוחכמת, כמו הבנות האלה מהסרטים, שנכנסות לבר והן אלגנטיות.
אלוהים, הבנות האלה הן אימא שלי. העפתי בזריזות את המחשבה הזאת מהראש שלי, ולקחתי נשימה עמוקה. עדיין מזועזעת מהעובדה שמשהו בי רוצה להיות דומה לאמא שלי. הפלאפון שלי רטט, וקמתי מהמיטה לבדוק ממי ההודעה.
״על מה את חושבת?״, זיהיתי את המספר של אלירן, והרשתי לעצמי לחייך, למרות שמהר מאוד החיוך וההתרגשות התחלפו בבילבול.
״למה אתה מתכוון?״
״תסתכלי מהחלון״ הוא שלח, וזרקתי את הפלאפון מהמיטה, וחזרתי להביט מהחלון, הג׳יפ של אלירן חנה בחנייה של אבא שלי, ואלירן כמובן נשען על הג׳יפ שלו ומחייך אלי. ״רדי תגידי לו שלום״ ירדן מילמלה, כשהיא עמדה לידי, וחייכתי אליה. ״2 דקות אני פה״ אמרתי מאושרת ורצתי למטה, כמו ילדה בת ארבע.
לקחתי נשימה עמוקה כשהגעתי לדלת של הבית, ופתחתי אותה, אלירן כבר עמד ליד השער החיצוני, ורצתי אליו, כשאני קופצת עליו בחיבוק, והוא מרים אותי. שבוע שלא ראיתי אותו, בגלל הנסיעת העסקים הזאת שהייתה לו, ואני נשבעת, זה היה השבוע הכי קשה שהיה לי אי פעם.
הוא נישק אותי, והצמיד אותי אליו יותר, עד כמה שהיה אפשר להתחשב בעבודה שהוא גם מחזיק אותי, והרגליים שלי כרוכות סביבו.
״איך התגעגעתי אלייך, פאק עדן״ הוא אמר, והוריד אותי חזרה לקרקע, כשהוא תופס את הפנים שלי בשתי הידיים שלו. ״אני התגעגעתי יותר״ אמרתי בחיוך.
״אני לא יכול איתך״ הוא אמר, והצמיד את הפנים שלי אליו ונישק אותי.
תודה ללוריאל על האודם העמיד שלהם, שלמרבה ההפתעה עובד. צחקתי ונישקתי אותו בחזרה, כשהיידים שלי סביב הצוואר שלו.

EdenWhere stories live. Discover now